המכון להלכה ומחקר שע"י ישיבת שבות ישראל

תוכן עניינים

 

א. כבולעו כך פולטו
ב.'התירא בלע' ו'איסורא בלע'
ג. מתי צריך ליבון מתי מספיק הגעלה
ד. בענין הכשרת כלי מחלב לבשר או מבשר לחלב
ה.מהו ליבון
ו. ליבון שהיד סולדת בו
ז. דין חצובה
ח. הכשרת תנורים לפסח
ח1. הכשרת כיריים לפסח
ח2. הכשרת פלטת שבת
ח3. מיקרוגל
ט. הכשרת משטחי עבודה (כגון שיש) לפסח
י. מדיח כלים

א. כבולעו כך פולטו

"וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד אֶת מֹשֶׁה:
(כב)אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת: כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם:" [במדבר לא, כא-כג].

ופרש"י: "תעבירו באש - כדרך תשמישו הגעלתו, מה שתשמישו ע"י חמין, יגעילנו בחמין, ומה שתשמישו ע"י צלי, כגון השפוד והאסכלה, ילבננו באור".
על כן שנינו בברייתא בשלהי מסכת עבודה זרה [עה, ב] "ת"ר: הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, דברים שלא נשתמש בהן - מטבילן והן טהורין; דברים שנשתמש בהן ע"י צונן, כגון כוסות וקתוניות וצלוחיות - מדיחן ומטבילן והם טהורין; דברים שנשתמש בהן ע"י חמין, כגון היורות הקומקמוסון ומחמי חמין - מגעילן ומטבילן והן טהורין; דברים שנשתמש בהן ע"י האור, כגון השפודין והאסכלאות - מלבנן ומטבילן והן טהורין".
'כדרך תשמישו הגעלתו' (רש"י במדבר שם) – ובלשון חז"ל 'כבולעו כך פולטו'.

ב. 'התירא בלע' ו'איסורא בלע'

הגמרא שם (עו, א) הקשתה: "רמי ליה רב עמרם לרב ששת תנן 'השיפודים והאסכלא מלבנן באור', והתנן גבי קדשים 'השפוד והאסכלא [=שצלה בהן בשר קדש, משום דכי אתי למחר הוי נותר, וכי הדר מבשל בשר קודש למחר פליט שפוד בגויה טעמא, ונותר איסור כרת הוא – רש"י] מגעילן [=לא חשיב כליבון, דליבון שורף את הכלי (=אולי צ"ל 'את הכל' – י.ב.מ.) – רש"י] בחמין'? א"ל עמרם ברי, מה ענין קדשים אצל גיעולי עובדי כוכבים, הכא היתירא בלע [=הלכך סגי ליה בהגעלה – רש"י] התם איסורא בלע. אמר רבא סוף סוף כי קא פליט איסורא קא פליט. ..... רב אשי אמר לעולם כדאמרן מעיקרא, הכא התירא בלע, הכא איסורא בלע, ודקא קשיא לך דבעידנא דקא פליט איסורא קא פליט, בעידנא דקא פליט לא איתיה לאיסורא בעיניה [=לא חמיר איסורו, שכשנעשה נותר לא הוי איסור בעיניה, שבתוך דופני הכלי היה בלוע, ומעולם לא הוכר איסורו – רש"י]".
העולה מהדברים שכל דבר ש'היתירא בלע', אפילו תשמישו ע"י האור, מספיק להגעילו ואין צריך ליבון. ורק ב'איסורא בלע' צריך ליבון. מפורש בגמרא שקדשים שנבלעו בכלי נקרא 'היתירא בלע', ואף לאחר שעבר זמנן ונעשתה הבליעה איסור נותר, מועיל לכלי הגעלה [אפי' אם בלע ע"י האור].
אמנם לגבי כלי שבלע חמץ לפני פסח נחלקו הראשונים. הראב"ד ועוד ראשונים סברו שכיון שלפני פסח חמץ מותר באכילה, נקרא חמץ 'היתירא בלע'. ולכן כלי שבלע חמץ ע"י האור, מספיקה הגעלה להכשירו לפסח, כמו בקדשים. אמנם הרמב"ן ועוד ראשונים חלקו, וסברו שחמץ נקרא איסורא בלע, וביאר הרמב"ן [ציטטתי מתוך הר"ן בפרק שני של פסחים, סוף דף ח, א בדפי הרי"ף]: "שכל הכלים הבלועים מחמץ אע"פ שבלעוהו קודם הפסח, איסורא בלעי, וכל שתשמישן ע"י האור צריכין לבון, דלא אמרו היתירא בלע אלא בקדשים, שבשעת בליעתם של כלים לא היה שם איסור עליו, שעדין לא נקרא נותר, לפיכך לא חל [שמו] על אותה בלעה מועטת שנשארה לאחר הגעלה, ומשום הכי די להו בשפוד ואסכלא של קדשים בהגעלה. אבל חמץ כיון שהיה שמו עליו1 קודם שנבלע בכלים הללו, בשעת בליעתן איסורא בלעי".

ג. מתי צריך ליבון ומתי מספיק הגעלה
השולחן ערוך בהלכות הכשר כלים (יורה דעה סימן קכא סעיף ד) פסק: "מחבת שמטגנים בה, אע"פ שלענין חמץ בפסח די לה בהגעלה, לענין שאר איסורים צריכה ליבון". הש"ך (סק"ח) כתב לבאר החילוק בין חמץ בפסח לבין שאר איסורים: "שלענין חמץ בפסח די בהגעלה - כיון דהתירא בלע וכן משמע הטעם בב"י וכן נראה מלשון המחבר כאן וכ"כ העט"ז, ולפ"ז גם במחבת של חלב או בשר סגי בהגעלה כיון דהיתרא בלע. אבל בתשובת מנחם עזריה [! כך במקור – י.ב.מ.] סי' צ"ו כ' הטעם מפני שמחבת של עובד כוכבים רוב תשמישן בלי מים אלא ע"י שאר משקין כגון שמן וכדומה לו כו' משא"כ במחבת של חמץ כו' עכ"ל ולפ"ז גם במחבת של חלב או בשר צריך ליבון כיון דבלע בלי שום אמצעי".
ברם, טעמו הראשון של הש"ך מדוע מחבת לענין חמץ בפסח די לה בהגעלה הוא משום שחמץ נקרא היתירא בלע, צ"ע. אמנם מוסכם על הפוסקים [כמו שמפורש בגמ' במסכת ע"ז] שבהתירא בלע מספיק הגעלה גם בדבר שבלע ע"י האור. אבל לענין חמץ בפסח, כפי שנתבאר למעלה באות ב', נחלקו הראשונים אם נקרא התירא בלע או איסורא בלע1.
השו"ע עצמו, בהל' [הגעלת כלים ל]פסח (סי תנ"א ס"ד) פסק: "כלים שמשתמשים בהם על ידי האור כגון שפודים ואסכלאות וכיוצא בהם, צריכים ליבון; והליבון הוא עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם. יחד עם זאת, גם בהל' פסח (שם סעיף יא) פסק השו"ע: " מחבת שמטגנין בה, מותרת בהגעלה; ואם היא ארוכה, משים חציה והופך עוד ומשים חציה האחר. ואם היא ארוכה ביותר, מלבנה באמצע (ובליבון כל דהו שקש נשרף עליו סגי ליה. ויש מחמירין ללבן המחבת, ובלבון כל דהו דהיינו שישרוף עליו קש מבחוץ סגי (ד"ע). ונוהגין ללבנו לכתחלה, מיהו סגי ליה בהגעלה אם אין בו גומות) (מהרי"ל)".
בכדי שלא יהיו דברי השו"ע סותרים את עצמם מיניה וביה, בעל כורחנו2 נזקקים אנו לתירוצו השני של הש"ך [בשם תשובת הרב מנחם עזרא].
ההבנה הרגילה [= לולי דברי הרב מנחם עזרא] מתי מספיקה הגעלה ומתי צריך ליבון היא, שלבליעה ע"י בישול - מספיק הגעלה. אבל לבליעה ע"י צליה צריך ליבון. לפי"ז סיר שיבשלו בו יין נסך, או דם – יספיק לו הגעלה, כי הבליעה היא דרך בישול. אמנם לפי"ז טיגון – או שדינו כבישול ודי לו בהגעלה בין בחמץ בפסח ובין בשאר איסורים, או שדינו כצלי ואז טעון ליבון בין בשאר איסורים בין בחמץ בפסח.
אמנם דעת הרב מנחם עזרא [הידוע כ'הרמ"ע מפאנו'] שההפרש בין הגעלה לבין ליבון הוא, שבליבון האש שולט ומכשיר את הכלי באופן ישיר. אבל בהגעלה, האש מחממת את המים והמים הם שמכשירים את הכלי, כלומר – האש מכשירה את הכלי ע"י אמצעי – המים. לכן כל מה שבלע באופן ישיר ע"י האש, אינו פולט אלא ע"י אש באופן ישיר וצריך ליבון. אבל דבר שבלע [איסור] ע"י אמצעי, כגון מים או שמן וכדו', גם פולט ע"י אמצעי ועל כן מספיקה לו הגעלה.
על כן, מחבת של גויים, שטיגנו בו בשר של איסור, אמנם הטיגון נעשה ע"י שומן [או שמן], - אבל גם השומן הוא של נבילה ושל איסור. ולכן בליעת האיסור במחבת היתה באופן ישיר. על כן לא מועיל למחבת רק ליבון. [משא"כ בסירים של נכרים שמבשלים בהם, שהרי הבישול נעשה במים, ומים בין של ישראל בין של נכרי הם כשרים, ולכן מהני הגעלה]. אבל ישראל שטיגן במחבת חמץ, הרי טיגנו בשמן או בשומן שהם אינם חמץ, על כן בליעת החמץ במחבת היתה ע"י אמצעי, על כן מספיק למחבת הכשרה ע"י אמצעי, כלומר – הגעלה.
לפי"ז מסיק הש"ך שמחבת שטיגן בו ישראל בשר [כשר], ורוצה להחליפו לחלב3, כיון שהשומן של ישראל גם הוא 'בשרי' [אם כי כשר], א"כ המחבת בלע באופן ישיר ולא ע"י אמצעי, ולכן גם מחבת זה יצטרך ליבון4. כך גם סיר שהרתיחו בו חלב יצטרך ליבון.
בדומה לכך מבאר גם המג"א בהל' פסח (ס"ק כא-כב) את הטעם מדוע למחבת מספיק הגעלה: [מחבת ...] "מותרת בהגעל' - שהרי אין אופין בו חמץ בעין אלא עם שומן ומה לי שומן או מים אבל האגנו' שאופין בהם עוגות בעין צריך ליבון עס"ס ט"ו וס"ו. ויש מחמירין ללבן המחבת - דלפעמים5 נתייבש השומן והעיסה נאפה בעין על המחבת"6.
אמנם בחת"ס7כתב לבאר דברי תשובת ר' מנחם עזרא: "דהענין הוא כן דכל בליעה שהיא דרך בישול אפי' לא יהי' באמצעית היתר כגון שבישל י"נ [=יין נסך] וחלב של עכו"ם ואפי' איסורי דאוריי' כגון יין לנזיר וכדומה מ"מ כבולעו ע"י בישול כך פולטו ע"י בישול הגעלת מים חמים דכל המשקים נקראים בישול חוץ מחלב [=ח בצירי] ושומן וכ"מ ברש"י סנהדרין ד' ע"ב חלב [=ח' בקמץ] צלול כמים ואיכא בישול עכ"ל וכבולעו כך פולטו. אך מה שנבלע ע"י טיגון שומן וחלב אזי תלי' אי הי' ע"י אמצעית שומן של היתר כגון חמץ שטיגונו במחבת שהשומן הוא היתר אע"פי שנבלע ע"י טיגון מ"מ פולט ע"י מים דאע"ג דליכא כבולעו ע"י בישול כך פולטו ע"י בישול מ"מ נימא כבולעו ע"י אמצעית היתר כך פולטו ע"י אמצעות היתר ולאפוקי מחבת של גוי שבולע בלא אמצעית היתר כלל כיון דאיכא תרתי לריעותא בעי ליבון דוקא ...".
מסקנת הדברים [לשיטת החת"ס, וכהכרעת האחרונים להלכה] (1) כל דבר שבלע דרך בישול, אפי' בלע ישירות את האיסור, כגון שבושל בו יין נסך או דם וכדומה מהני ליה הגעלה. (2) דבר שבלע איסור דרך אמצעי, כגון שטיגנו בשר נבילה בשמן כשר, ג"כ מהני ליה הגעלה, שכבולעו דרך אמצעי כן פולטו דרך אמצעי8 כלומר, מספיק כל אחד מהתנאים שלמעלה בפני עצמו – בישול או ע"י אמצעי, כדי שיועיל לכלי הגעלה. על כן אין דבר טעון ליבון אא"כ בלע ישירות מהאש, כגון בצלי וטיגון ובלע בלא אמצעי, כגון בטיגון כשגם השומן היה של איסור. בנוסף לכך (3) כל דבר הטעון ליבון, אם היתירא בלע, כגון בהכשרת כלי מחלב לבשר או מבשר לחלב, מהני ליה הגעלה.

ד. בענין הכשרת כלי מחלב לבשר או מבשר לחלב
כתב המג"א (או"ח תק"ט, ס"ק יא): "ומכאן משמע שמותר בחול להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכא. והעולם נוהגין איסור בדבר. ומ"כ בשם הגאון מהור"ר בנימין מפוזנא ששמע ממהר"מ יפה הטעם למנהג שאם יעשה כן לעולם לא יהי' לו רק כלי א', ויגעילנו כל פעם שישתמש בו, וזה אסור, דלמא אתי למטעי".
אמנם בחת"ס [בתשובות ח"ב (יור"ד) סימן קי] כתב: "וקדרה של בשר לא נהגינן להכשירו לחלב וכן בהיפוך [=קערה של חלב לבשר], כמ"ש מג"א בהלכות יו"ט, ולא משכחת אלא במכשירו בלאו הכי לצורך י"ט של פסח, שאז אני נוהג להתיר להחליף הכלים כרצון איש ואיש מבשר לחלב וכן בהיפוך, כיון שלא היה ההכשר לכוונת בשר וחלב רק לכוונת חמץ, אז ליכא למיחש למ"ש מג"א בהלכות י"ט".
וכך הוא המנהג הפשוט, שכלי שרוצים להחליף מבשר לחלב או מחלב לבשר ממתינים עד ערב פסח, ואז מכשירים אותו לפסח [ואין צורך להשתמש בו בפסח דווקא], ואז מותר להחליף מבשר לחלב9 [אמנם יש ספרדים שאין נוהגים להקפיד על כך ומתירים להכשיר כלי לצורך החלפתו מבשר לחלב או מחלב לבשר גם שלא בערב פסח]. אמנם כלי שנטרף, או אפילו ספק נטרף שמכשירים אותו כדי שיהיה מותר להשתמש בו, אחרי ההכשרה מותר להחליפו מבשר לחלב.

ה. מהו ליבון
הב"י (או"ח סימן תנא) ביאר: "והליבון עד שיהיו הניצוצות ניתזין מהם. שם בסוף עבודה זרה (עו.) ועד כמה מלבנן א"ר מני עד שתסיר קליפתן ובירושלמי שילהי עבודה זרה (פ"ה הט"ו) הליבון צריך שיהיו ניצוצות מינתזין ממנו וכן כתב הרא"ש בתשובה כלל י"ד (סי' א): וכתוב בהגהות מיימון פרק י"ז מהלכות מאכלות אסורות (ה"ג אות ה) בשם ה"ר אביגדור דכשמלבנן עד שאם ישים עליו קש יהיו ניצוצות ניתזין ממנו סגי בהכי דאם לא כן אותה טירפ"א בלעז שאופין פשטידא תחתיה ומלבנין אותה כדי לאפות תחתיה פלדו"ן אם היה צריך ללבנה עד שיהיו ניתזין ניצוצות ממנה היתה לגמרי מתקלקלת: והמרדכי כתב בסוף עבודה זרה (סוס"י תתס) דכלים הבלועים מאיסור בעו נשירת קליפה אבל הבלועים מהיתר כגון חלב או בשר אין צריכין ליבון גדול דנשירת קליפה [אלא רק] עד שתהא יד סולדת בו משני עבריה וגם רגילין לבדוק על ידי נתינת קש עליה מבחוץ לראות אם הקש נשרף בהכי סגי דאם כן שליט הליבון מעבר אל עבר אף על פי שלא תסיר קליפתו ומכל מקום די בכך דכיון דהיתרא בלע אם כן די להם בהגעלה ואף על גב דתשמישם על ידי האור כדמשמע בשמעתין והא לא גרע ליבון זה מהגעלה ואותו ליבון מפליט יותר מהגעלה עכ"ל ולפי סברת האומרים דחמץ כיון ששמו עליו איסורא בלע מיקרי ומפני כך הם אומרים דכלים שנשתמש בהם חמץ על ידי האור צריכין ליבון ולא סגי להו בהגעלה כמו שכתבתי בסמוך אם כן גם ליבון קל לא סגי להו אלא צריכין ליבון גמור".
העולה מדברי הב"י שקיימת מחלוקת ראשונים מהו ליבון. (1) פשט לשון התלמודים [וכ"ה שיטת הרשב"א, וכן פסק המחבר באו"ח תנ"א ס"ד שצוטט למעלה סעיף ג] שליבון הוא עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהכלי, או שתהיה נושרת קליפתו10[ליבון זה נקרא – 'ליבון חמור']. (2) שיטת ההגהות מימוניות בשם ר' אביגדור שליבון הוא שיהיו ניצוצות ניתזים מקש ששמים על המתכת11. [ליבון זה נקרא 'ליבון קל']. (3) שיטת המרדכי שליבון הוא כאשר המתכת מגיעה גם מצדה החיצון ליד סולדת בו12, ודבר זה נבדק ע"י שמשימים קש על הכלי מבחוץ וכשהקש נשרף הכלי הגיע ליד סולדת בו גם מבחוץ.
איברא שהמרדכי כתב מפורש שהליבון של יד סולדת בו אינו ממש ליבון, ואין דינו אלא כהגעלה. אבל דבר שממש צריך ליבון – צריך ליבון עד שניצוצות ניתזים מהכלי. אמנם דעת ההגהות מימוניות בשם ר' אביגדור טעונה בירור. (1) האם השיעור שהוא כתב, שניצוצות ניתזים מהקש, הוא אותו שיעור כמו המרדכי שבודקים בקש, או שמא ניצוצות ניתזים מהקש חמור יותר מיד סולדת בו. (ב) האם גם לדעת ר' אביגדור דין ליבון קל הוא כהגעלה, אבל מה שצריך ליבון ממש זקוק לליבון חמור שניצוצות ניתזים מהכלי, או שמא לשיטתו שיעור שקש נשרף עליו מועיל אף לדבר הטעון ליבון מעיקר הדין.
בדבר זה נחלקו גדולי האחרונים. המג"א (בס"ק יא, על דברי הרמ"א שבס"ד שיש מקילין בקש נשרף עליו) כתב: " ויש מקילין כו' – המרדכי והג"מ כ"כ בליבון מחלב לבשר וכמ"ש סי' תק"ט ס"ה, אבל גבי חמץ מצריכים ליבון מעליא וכמ"ש גבי מחבת, ועב"י. רק הד"מ כ' דלדעת או"ה שפסק דחמץ מקרי התירא בלע א"כ גם בחמץ די בליבון קל כזה עכ"ל, ועמ"ש סי' תמ"ז ס"ה דהרשב"א ס"ל דמיקרי איסורא בלע וא"כ אפי' בדיעבד יש לאסור אם לא ליבנו אותו כ"כ.". וכ"כ גם הט"ז (בס"ק ח) ותמה על הרמ"א שהרי חמץ הוא איסורא בלע, ולכן מעיקר הדין בעי ליבון, ועל כן לא מהני ליה ליבון קל לכ"ע, אלא רק ליבון חמור [ע"ש].
העולה מדבריהם שאין באמת מחלוקת בראשונים מהו ליבון. כל הראשונים מסכימים שמה שצריך ליבון ממש, צריך שיגיע לחום שניצוצות ניתזים ממנו. רק שהמרדכי ועוד ראשונים כתבו שבדבר שמהני ליה הגעלה, מספיק ליבון קל. רק שהראשונים נחלקו בשאלה אם חמץ נקרא היתירא בלע או איסורא בלע [ראה לעיל סוף אות ב]. לכן למ"ד שחמץ נקרא היתירא בלע, הרי אף בדבר שנשתמש ע"י האור, שמעיקר הדין טעון ליבון, כל דבר שהיתירא בלע מועיל לו הגעלה [כפי שנתבאר לעיל סעיפים ב ו- ג]. ע"כ מעיקר הדין אין השיפודים שבלעו חמץ מהאור טעונים ליבון, ודי להם בהגעלה, לכן מספיק להם ליבון קל. אבל הראשונים הסוברים שחמץ נקרא 'איסורא בלע', הרי שיפודים שבלעו חמץ מהאור טעונים ליבון ממש, לכן לא יועיל להם ליבון קל אלא ליבון חמור. לפי"ז, להלכה שאנו מחמירים שחמץ מיקרי איסורא בלע, לא יועיל לכלי חמץ הגעלה, והם טעונים ליבון. [גם נראה מדבריהם שהבינו שליבון קל של ר' אביגדור בהגה' מימנוניות הוא חד שיעורא עם הליבון של יד סולדת בו של המרדכי. ומכך נובעת שיטתם שליבון זה לא מועיל אלא במקום הגעלה, כמ"ש המרדכי במפורש].
אמנם הפמ"ג חלק וס"ל שיש מחלוקת עקרונית בין הרשב"א [והב"י] לבין ר' אביגדור בהגהות מימוניות מהו ליבון. שלדעת הרשב"א ליבון הוא שיהיו ניצוצות ניתזים מהכלי. אך לדעת ר' אביגדור ליבון הוא שיהיו ניצוצות ניתזים מקש ששמים על הכלי. עוד יש דרגה שלישית של ליבון, הוא הליבון של המרדכי, שהכלי מגיע בו ליד סולדת בו בלבד, וליבון זה ודאי לכ"ע לא מהני אלא במקום שצריך הגעלה [וגם שם לא בכל מקרה, ראה בהמשך]. לכן כתב הפמ"ג ב'דיני וסדר הגעלה בקצרה' [במשב"ז בסוף סי' תנב]: "ליבון הוא המעולה מכל [=צורות הכשרת כלים], ויש בו שלשה מינין. המין הא' מלבנו עד שיסיר קליפתו או ניצוצת נתזין הימנו, ודא ודא א' הוא כבסי' תנ"א ס"ד עב"י שם ... המין הב' ליבון שאם קשר נשרף עליו וזה הוא רק כהגעלה כבסי' תנא ס"ד וס"ה ומ"מ י"ל דעדיף מהגעלה, והמעיין בב"י תנ"א הביא הגמ"יי פי"ו ממ"א בשם הר' אביגדור דסגי בהכי דאל"כ טרפי"ד מתקלקל יע"ש, וסובר מבשר וחלב איסור' מקרי, ול"ד לנותר עפר"ח י"ד [=יורה דעה] צג ד', א"כ אף למ"ש המרדכי דליבון כזה כהגעלה ועדיף מיניה ובשר לחלב היתרא מקרי כמ"ש בתק"ט ס"ה, א"כ היכא שיש ספק אי בעינן ליבון או הגעל' ולבנו כקש נשרף י"ל [=יש להתיר] בדיעבד, וזה נראה דעת הר"ב [=הרמ"א] בתנ"א יע"ש. והמין השלישי ליבון שנתחמם עד שיס"ב מב' עבריו ומ"מ אין קש נשרף בו, זה הוה רק כהגעלה וגרע מיניה קצת, דאלו בקש נשרף מהני אף לכ"ר ששימשו על האש והעלה רתיחות וליבון חימום שיס"ב לא מהני רק בכ"ש ששימשו בהוסר מהאש וגם זה צ"ע ובתנ"א [בא"א סקכ"ז וסק"ל] ותנ"ב דברנו מזה". עוד כתב [בסי' תנא בא"א ס"ק כב]: "ויש – ... והר"ב [=הרמ"א] בס"ד ויש מקילין אם קש נשרף, וכן כאן ובמדוכה סי"ו להתיר בקש נשרף י"ל הואיל ובהגמ"יי פי"ו ממ"א [ממאכלות אסורות] די"א ניצוצת נתזין היינו קש נשרף עליו בחוץ, ואף דלא קי"ל כן מ"מ היכא דיש עוד צד לקולא אפשר לסמוך על זה, ויתיישב קצת מ"ש הט"ז אות ח' והמ"א יא [=שהקשו מדוע הקל הרמ"א בקש נשרף עליו, הרי אנו פוסקים שחמץ מיקרי איסורא בלע. ראה דבריהם למעלה]".
העולה מדבריו, כאמור, שלדעת ר' אביגדור ליבון קל הוא עיקר דין ליבון. ואף שלהלכה נפסק שליבון הוא ליבון חמור, דעת הרמ"א שבמקום שיש ספק אם צריך ליבון או הגעלה, אפשר להקל בליבון קל13. אמנם ליבון קל זה, שקש נשרף עליו מבחוץ, הוא חמור בהרבה מיד סולדת בו14. כך נראה גם שיטת באר הגולה, שעל מש"כ הרמ"א (בהגה בס"ד שצוטט למעלה אות ג] 'ויש מקילין אם נתלבן כ"כ שקש נשרף עליו' כתב [בהגה לאחר סק"ל]: "[שקש נשרף עליו מבחוץ] – ר"ל שאם ישימו עליו קש מצד חוץ ישרף הקש מכח הליבון". נראה כוונתו שלא מדובר ביד סולדת בו, כי אז היה אומר 'ר"ל שיד סולדת בו משני צדדיו'. אלא שביאר שזהו שיעור ליבון ממש לדעת ר' אביגדור, והרמ"א כתב שיש להקל כשיטה זו במקום שיש ספק אם צריך ליבון, כנ"ל.

ו. ליבון שהיד סולדת בו
המחבר כתב (או"ח סי' תנב ס"א): "יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית ... וכן כדי שלא יצטרך ליזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן". והגיה על כך הרמ"א במפת השולחן: "אך רבים חולקים וס"ל דאין הגעלה מועלת כלום אם אין המים רותחים". מבואר, שהרמ"א הבין בדעת המחבר שסובר שאם מגעיל כלים לפני שעת איסור חמץ, יכול להגעילם במים שאינם רותחים [=כל עוד היד סולדת בהם]. אמנם האחרונים חלקו על הרמ"א, וכתבו [ראה ט"ז ס"ק ג; מג"א ס"ק ג; מ"ב ס"ק ו ושאר נו"כ שם], שאף המחבר, כמו שמבואר בדבריו בב"י, סובר שאין הגעלה מועלת כלום אם אין המים רותחים. רק כוונתו שאם בזמן ההגעלה, כשהכלים בתוך היורה, הפסיקו המים לרתוח, אין הדבר אוסר את הכלים.
ע"פ דברים אלו כתב הפמ"ג בכמה מקומות [או"ח סי' תנ"א בא"א ס"ק כז; ל; 'דיני וסדר הגעלה בקצרה' שצוטט למעלה אות ה ועוד] שאמנם המרדכי [שהוזכר בב"י שצוטט לעיל אות ה] כתב שבמקום שצריך הגעלה מהני גם ליבון שהיד סולדת בו משני הצדדים. אולם לפי מה שנפסק [בסי' תנב] שלא מועילה הגעלה כשאין המים מעלין רתיחה, למרות שהיד סולדת בהם, גם ליבון עד שהיד סולדת בו משני הצדדים אינה מועילה לכלי הזקוק להגעלה. [אמנם כתב שבכלי שמועילה בו הגעלה בכלי שני, יועיל גם ליבון עד שהיד סולדת בו].
אמנם הגרעק"א בהגהותיו לשו"ע או"ח, על דברי הבאר הגולה [שצוטטו לעיל סוף סעיף ה] שליבון קל הוא שקש נשרף עליו מצד חוץ, כתב: "בט"ז סק"ח ובמג"א סקכ"ו דאם רק היד סולד מב' עברים מהני ג"כ.". גם הפר"ח (או"ח סי' תנא סעיף ד) כתב: "ומ"ש [=הרמ"א בסעיף ד' שצוטט לעיל אות ג] אבל דבר שדינו בהגעל' כו', כן עיקר, וגדולה מזו כתבו בתוס' בפ' אין מעמידין דף לג בד"ה קינסא כו' דלכפות החבית על האש גדול כ"כ וחזק מבפנים שידו סולדת מבחוץ מותר, דחשיב כמו הגעלה, ע"כ. וע' במ"ש בסס"ה [=שם חזר על הדין שליבון עד שהיס"ב משני עבריו מהני במקום הגעלה]".
אולם דבריהם צ"ע, שהרי אנו פוסקים שבהגעלה לא מספיק יד סולדת בו וצריך שיהיה מעלה רתיחה, וכמו שהקשה הפמ"ג. ושמעתי ממו"ר הגרש"ז אורבאך זצ"ל לבאר שיטת הגרעק"א [והפר"ח], שטבע האש הוא שכשיש מים או דבר אחר בסיר, הרי כוח האש הולך לחמם את המים. לכן, אף שהמים יד סולדת בו, אין כוח האש מפליט את הבליעה שבסיר, כי עיקר כוח האש נכנס לחמם המים. לכן צריך שיגיעו המים למעלה רתיחה, כדי שהמים יפליטו את הבליעה שבסיר. אבל כאשר אין בסיר מים, כל כוח האש הולך לסיר, ולכן אף שהסיר רק יד סולדת בו, מיקרי הגעלה והאש מפליטה את כל הבליעה שבסיר15. לכן כתב הגרעק"א שמה שצריך הגעלה מספיק שילבנו עד שיהיה יד סולדת בו משני הצדדים.
אמנם, אף שמשמע מדברי רבינו הגרעק"א להקל כדעת המרדכי שבמקום שצריך הגעלה מהני ליבון עד שהיד סולדת בו מצדו החיצון, קשה להקל כנגד דעת הפמ"ג שכתב דלא מהני. ואמר לי מו"ר הגרש"ז אורבאך זצ"ל, שמ"מ אם ילבן את הכלי [ללא מים] עד שיגיע הכלי לחום של מעלה רתיחה, כלומר ל- 100 מעלות צלסיוס, משני צדדיו, הרי לכ"ע הוי כהגעלה. שהרי לא נחלק הפמ"ג על דעת המרדכי שחום האש הוי כמו חום המים שהוחמו באש. רק שסובר שכמו שבמים צריך מעלה רתיחה, כך גם באש צריך חום שמעלה רתיחה. אמנם אם ילבן את הסיר לחום שמעלה רתיחה, כאמור, ודאי שאף הפמ"ג יודה דהוי כמו הגעלה. [ולפי"ז יש 4 סוגי ליבון, (1) ליבון חמור שניצוצות ניתזים ממנו; (2) ליבון קל של ר' אביגדור שקש נשרף עליו מבחוץ; (3) ליבון עד 100 מעלות שהוי ודאי כהגעלה; (4) ליבון שהיד סולדת בו משני עבריו, שלמרדכי ולגרעק"א הוי כהגעלה. ע' לעיל אות ה' בדברי הפמ"ג].
לפי"ז אמר לי מו"ר זצ"ל שיש שיטה קלה ומהירה להכשיר סירים גדולים הטעונים הגעלה. ישים את הסיר על האש, כאשר יש בסיר רק שכבה דקה של מים. אחרי שהמים מתאדים כולם, יזה באצבעו טיפות מים במקומות שונים בסיר, ויראה שהסיר הגיע לחום כזה שהטיפות קופצות [כמו כספית] כשנוגעות בסיר. מצב זה, שהטיפות קופצות, מראה שהסיר נמצא במצב של יותר מ- 100 מעלות, ולכן טיפות המים מיד מגיעים לרתיחה. וזה הוי ודאי כהגעלה. אני נוהג להורות שלאחר שהסיר הגיע למצב כזה, יהפוך את הסיר שצידו הפנימי יהיה כלפי האש, ויתן לאש לבעור בתוך הסיר עד שהטיפות קופצות גם מצידי הסיר בחוץ ומהתחתית של הסיר בחוץ16. ובזה יצא ידי כל הדעות והוי ודאי כהגעלה לכל הדעות.
ז. דין חצובה
הרמ"א [או"ח תנא, ס"ד, צוטט לעיל אות ג] כתב בשם מהרי"ל "חצובה צריך ליבון". וביארו המפרשים שחצובה היא מסגרת הברזל עליה עומד הסיר בשעה שמתבשל על האש.
אמנם הרמ"א ביור"ד (סי' צב ס"ח) כתב: "... מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה, כל שכן בזיעה". בט"ז (שם ס"ק כט)) כתב: "מטעם זה נ"ל להתיר באם אפו בתנור פלאדי"ן של חלב ואח"כ באותו מקום רותח הושיבו שם קדירה ובתוכו בשר, דכל שאין החלב בעין במקום ההוא בתנור, הוי כקדירה של חלב ושתי קדירות לא אסרי אהדדי"17. העולה מהדברים שאין סיר בולע מסיר אחר אלא דרך אוכל או משקה. לכן כל השנה לא מקפידים שיהיה חצובה נפרדת לבשר וחצובה נפרדת לחלב [שהרי מבשלים בשר באותו להבה בגז ובאותו חצובה שעמד קודם סיר של חלב].
אמנם לגבי פסח כתב הרמ"א, כאמור, שמחמירים ללבן החצובה. וביאר המג"א (בס"ק יב): "וצריך ליבון שלפעמים נשפך עיסה עליה". כלומר, שלפעמים העיסה נשפכת מתוך הסיר, ואז נבלעת ישירות בתוך החצובה18. אמנם זה חשש רחוק, שהרי כל מה שנשפך מהסיר מיד נשרף, שהרי החצובה היא רותחת מהאש שתחתיה. ואף אם נבלע שוב לא חוזר ופולט בפסח לתוך הסיר, שהרי אין קדירה מבליעה בקדירה אלא דרך אוכל או משקה. אמנם אפשר שבפסח ישפך רוטב מהסיר ויבוא בין הסיר לחצובה. אך הרי החצובה כל הזמן רותחת, אף יותר מ- 100 מעלות, וא"כ הוי כהגעלה כל הזמן, ואפשר שאף מגיע לליבון קל שקש נשרף עליו.
על כן כתב הגרעק"א (בהגהותיו לשו"ע שם, ס"ד): "משמע לכאורה שאפי' בדיעבד אסור. ונלע"ד דהיינו דוקא אם השתמש עליו בעין [=צלה משהו בפסח על החצובה ללא סיר], אבל ע"י קדרה כגון דגים וכיוצא, לא גרע משתי קדירות"19. גם המשנה ברורה (שם בס"ק לד) כתב: "חצובה צריך ליבון - הוא כלי שיש לה ג' רגלים ומעמידין עליה קדרה או מחבת בתנור על האור כל השנה ואם רוצה להשתמש בה בפסח צריך ללבנה באור לפי שלפעמים נשפך עליה עיסה ונבלע בה טעם חמץ ע"י האור. וזהו רק לכתחלה משום חומרא דחמץ דבאמת שתי קדרות הנוגעות זו בזו אין יוצאת הבליעה מזו לזו כמבואר ביו"ד סימן צ"ב ס"ז [= צ"ל: 'סעיף ח'] וגם יש לתלות שאף עם נשפך כבר נשרף והלך לו כיון שבכל שעה היא על האש וע"כ בודאי די לזה בליבון קל ובדיעבד אף אם נשתמש עליו בלי ליבון כלל ג"כ אין לאסור".

ח. הכשרת תנורים לפסח
בתנורים שלנו אופים בתבניות. תבניות אלו ודאי צריכים ליבון חמור, עד שיהיו ניצוצות ניתזים מהם [והם ממש האגנות שהזכיר המג"א בתנ"א ס"ק כא שצוטט לעיל בסוף סעיף ג].
גוף התנור צריך כמובן לנקות היטב שלא ישאר שום ממשות של איסור, גם בסדקים ובכפלים שבתנור. והיום מנקים עם חומרי ניקוי חריפים, שפוסלים הכל מאכילת כלב ושורפים כל ממשות של איסור. כמובן צריך להקפיד שהתנור לא יהיה בן יומו20, כלומר שלא ישתמשו בתנור לפחות 24 שעות לפני ההכשרה. רק שיש זיעה של איסור21, וכן חשש שמא גלש מהתבנית עיסה ונשפך על גוף התנור. אמנם זה דומה לדין של חצובה, וכמו שהט"ז ביור"ד [שהובא לעיל סעיף ז] השווה בניהם22. דין זה כמובן אפי' במקום שהתבנית ממש נוגעת, כגון בתנור ששמים את התבנית או הסיר על רצפת התנור, או במקום המסילות, או ברשתות ששמים עליהם את התבניות, כל אלו דין חצובה להם.
על כן, אף שהרמ"א כתב שצריך ליבון, הרי המ"ב [צוטט לעיל אות ז] ביאר דודאי מהני ליבון קל. על כן הורה מו"ר הגרשז"א זצ"ל שבתנורים שלנו, לאחר שכאמור ינקה את התנור היטב שלא יהיה בו ממשות של איסור, ידליק את התנור בחום המקסימאלי של התנור, וישאירו דולק כך במשך כשעה. במשך זמן זה התנור מתחמם הרבה, עד שהמתכת מתחממת גם מצידה החיצוני [=של השכבה הפנימית של המתכת. כמובן שבחוץ לא מרגישים כלל בחום התנור] לחום המקסימאלי שמגיע התנור שהוא למעלה מ- 200 מעלות. וזהו ודאי הוי כהגעלה ממש אף לפמ"ג, וכמו שנתבאר לעיל בסעיף ו [ולדעת המחבר אף לכתחילה אין חצובה צריכה אלא הגעלה, ואף לדעת הרמ"א ודאי דמהני בדיעבד כמש"כ האחרונים שהובאו בסעיף ז]. אמנם כאמור למעלה, חום זה הוא יותר מהגעלה, כי הוא ליבון קל שקש נשרף עליו מבחוץ, שכפי שפסק הפמ"ג [לעיל אות ה], מקילים שדינו כליבון גמור במקום שהליבון רק מספק או מחומרה, וכפי שפסק המ"ב [שצוטט לעיל אות ז], שפה ודאי מהני ליבון קל. [על כן לא מספיק להדליק את התנור עד שהתרמוסטט נכבה, כיון שזה רק אומר שהחום הפנימי בתנור הוא בחום המקסימאלי, אבל המתכת עדיין לא התחממה עד החום המקסימאלי]. כמובן, אם יש לתנור רשתות [שלא שמים עליהם מזון ממש, רק עליהם שמים את התבניות] שרוצים להשתמש בהם בפסח, יש לדאוג שהרשתות יהיו בתוך התנור במשך כל זמן החימום.

ח.1 הכשרת כיריים לפסח
צריך לנקות היטב את הכיריים, כדי שלא יישאר בו שום חשש של חמץ בעין. יש להקפיד לא להשתמש בכיריים 24 שעות לפני ההכשרה כדי שיהיו 'אינם בני יומם', כאמור למעלה. את ה'חצובות', עליהם עומדים הסירים, יוצאי אשכנז הנוהגים כרמ"א לכתחילה צריכים ללבן אותם, אם כי מספיק ליבון קל. אולם בדיעבד [כגון כשיש חשש שהליבון יפגע בחצובות] ניתן להסתפק בהגעלה. הספרדים מקילים אף לכתחילה להכשיר את החצובות בהגעלה בלבד.
החלקים שאין הסיר נוגע בהם, כגון ראשי הגז, אינם טעונים כלל הכשרה. הרוצה להדר ידליק בהם אש למשך כחצי שעה [למרות שאין הדבר נחוץ].
שאר חלקי הכיריים עליהם לא שמים סירים [מה שמסביב הלהבות וביניהם] לא צריך להכשיר. כמובן יש להקפיד שאם אוכל נופל מהסיר על הכיריים, יש לזרוק את האוכל ולא לאוכלו [על כן יש מקפידים לעטוף את הכיריים בנייר אלומיניום].

ח.2 הכשרת פלטת שבת
מבחינה עקרונית דין פלטה של שבת היה צריך להיות כדין חצובה. על הפלטה שמים סירים יבשים, ואין סיר בולע מסיר אחר שלא דרך אוכל ומשקה [כדברי הרמ"א ביור"ד המצוטטים לעיל סעיף ז]. רק שלעיתים האוכל שבסירים גולש מהסיר על הפלטה ונבלע בה. אמנם אף בפסח שמים על הפלטה רק סירים יבשים, אך יש חשש שגם בפסח יגלוש האוכל בין הסיר לפלטה [אל תחת הסיר] ואז יפליט מהפלטה לתוך הסיר. זהו ממש הדין של חצובה23, על כן, הדלקת הפלטה [במשך זמן] עד שתגיע לחום המרבי לכאורה מספיקה כדי להכשירה לפסח.
אמנם ישנם סוגים שונים של פלטות חשמליות בעלי דרגות חום שונות. רוב הפלטות לא מגיעות לחום גבוה. חלקן, [בעיקר לאחר שימוש ממושך], לא מגיעים אפילו למצב של 100 מעלות. כיון שכן, (1) אין האוכל הגולש מהסיר על הפלטה נשרף מיד [כמו שגם רואים בחוש]. (2) גם אם ישאירו את הפלטה בוערת במשך זמן ממושך, לא תגיע הפלטה לחום של 100 מעלות, כלומר אין בהבערה זו אפילו דין הגעלה לדעת הפמ"ג [כמו שנתבאר לעיל בסעיף ו]. יתירה מזו, ישנם לפעמים חלקים מהפלטה שמתחמים הרבה פחות ואולי אפילו ליד סולדת בו לא מגיעים24. נראה שלכן נהגו להקפיד אפילו לא לשים חלבי על הפלטה [הבשרית] אלא אם שמים משהו שמפריד בניהם, כמו מגש הפוך, כדי שהסיר החלבי לא יגע בפלטה.
על כן נראה שראוי להחמיר ולא להכשיר פלטה של שבת, אלא לקנות פלטה מיוחדת לפסח.
אמנם בדיעבד כאשר אין אפשרות לקנות פלטה חדשה, יש לנקות היטב את הפלטה, להקפיד כמובן שלא תהיה בת יומה, ולהדליק אותה במשך כמה שעות. לאחר ההכשרה יש להקפיד לכסות את הפלטה בנייר אלומיניום עבה. יש להקפיד שאם הנייר אלומיניום נקרע, יחליפו אותו מיד, כדי שהסירים לא יגעו בפלטה.
בפלטות שיש בהם מספר דרגות חום, ומגיעות לדרגות חום גבוהות של למעלה מ- 100 מעלות [כמו פלטות תלת פזיות], אף לכתחילה יש להקל לנקותם ולהכשירם כשהם אינם בני יומם, כאמור למעלה, לכסותם בנייר אלומיניום עבה ולהשתמש בהם בפסח.

ח.3 מיקרוגל
בניגוד לתנור רגיל, המפיץ חום, ובכך מחמם ומבשל אוכל, תנור מיקרוגל מפיץ קרינה, הגורמת לחימום הנוזל שבתוך האוכל. הנוזל מביא לחימום [ובישול האוכל]. הכלי שהאוכל בו, כמו גם דפנות המיקרוגל, עשויים מחומר שאינו בולע את הקרינה ולכן הם אינם מתחממים מעצמם [לעיתים האוכל גורם לחימום הכלים]25. כלומר – הדבר הייחודי במיקרוגל הוא שהאוכל חם והדפנות קרות. גם [אם ו]כאשר הדפנות מתחממות, הם מתחממות רק מהאוכל, ולכן [אפשר26] שמגיעים ליד סולדת בו או קצת יותר, אבל לא ממש רותחות.
שיטות שונות נאמרו בפוסקים לגבי תנור מיקרוגל27. הרבה פוסקים הקילו להשתמש במיקרוגל גם לבשר וגם לחלב, ובתנאי שישתמש בכל אחד מהם לחוד, כאשר האוכל מכוסה. אחרים הקילו להכשיר תנור מיקרוגל [אף לפסח28 ע"י הרתחת כוס מלאה מים במיקרוגל במשך 15-20 דקות, שהאדים מהמים יכשירו את המיקרוגל. כפי שאבאר בהמשך, לדעתי אין לסמוך על דעות אלו.
כאמור, התכונה הייחודית למיקרוגל היא שמקור החום היחיד במכשיר הוא האוכל המתחמם. לכן דפנות המיקרוגל [והצלחת עליה מניחים את האוכל ו/או את הכלי המכיל את האוכל] אינם מתחממים אלא מזיעת האוכל. ישנם פוסקים שראו בכך מקור להקל במיקרוגל29. אולם לפי דברינו למעלה בהם הסברנו את סברת הפוסקים שהקלו בחצובה [פרק ז'], ומדוע ניתן ליישם הלכה זו גם לגבי תנורים שלנו [פרק ח'] עולה שאדרבא, העובדה שדפנות המיקרוגל אינם חמים מעצמם גורמת לכך שיש להחמיר במיקרוגל יותר מאשר בתנור רגיל.
יסוד הקולא שהקלנו לעיל בסעיף ח' בהכשרתו של תנור נובע מכך שהאוכל בתנור מתחמם, מזיע [וק"ו מתיז] רק אחרי שדפנות התנור רותחות. ולכן כל אוכל [וק"ו זיעה] המגיע לדפנות התנור מיד נשרף. [זהו גם מקור ההיתר לבישול או אפייה בתנור של בשר וחלב זה אחר זה]. זאת ועוד, אף אם חתיכת אוכל [או זיעה] כל שהיא נבלעים בדופן התנור, הרי הדפנות כל הזמן עוברים ליבון של 100 מעלות השווה לפחות כמו הגעלה [לעיל פרק ו], המספיק בהתירא בלע [לעיל פרק ב]30. יתירה מזו, ברוב המקרים חום הדפנות מגיע ל- 150-200 מעלות, ואז יש ליבון קל ממש, שודאי מספיק להכשיר בהתירא בלע [לעיל פרק ה].
אמנם במיקרוגל, אין הדפנות מתחממות מעצמם, אלא מזיעת האוכל. אף בבישול ארוך שהדפנות מתחממים ליד סולדת בו31, הרי לא מגיעים לליבון קל, ואף לא ל- 100 מעלות חום. לכן זיעת אוכלים ואוכל עצמו הניתזים עליהם לא נשרפים, וגם אין הליך של ליבון.
טעם נוסף להחמיר במיקרוגל הוא מכיוון שעקב צורת הפעולה שהיא התחממות האוכל מבפנים, ישנם מקרים רבים של התזה של חלקי אוכל [זעירים] בעין על הדפנות. מבנה המכשיר הוא כזה שישנם במקומות שונים, בגג ולרוב אף בדפנות הצדדים, פתחי אוורור ופתחים שונים, בהם נכנס אוכל בעין ממש. זאת מעבר לזיעה שיש במיקרוגל, שרואים בחוש שהיא מתעבה, ואחרי בישול כשמנגבים במטלית יורד שכבה של שומן ממש.
על כן, מי שמבשל בשר במיקרוגל, הדפנות קולטות שכבה של זיעה [אדים] המתעבה להיות שומן ממש, ולעיתים אף חתיכות [זעירות של] בשר בעין המתיזות מן הבשר. כיון שהדפנות אינם רותחות, השומן אינו נשרף, אלא נשאר בעין. לאחר מכן כאשר מכניסים למיקרוגל מאכל חלבי, לדוגמא פיצה, גלי המיקרוגל חוזרים ומחממים את חתיכות האוכל והשומן שעל הדפנות32. אדי שומן זה [ואפשר שאף חתיכות בשר בעין שהותזו] חוזרים ומתערבים עם אדי הזיעה [וחתיכות שמתיזות] מהגבינה. זיעת השומן [וחתיכות הבשר בעין] חוזרות ונושרות לתוך הפיצה, וכמובן אוסרות אותה באכילה33. זאת ועוד, עצם פעולת הבישול היא איסור תורה של בישול בשר בחלב.
גם ההצעה לכסות את האוכל הבשרי ו/או החלבי בזמן השימוש, אינו מספיק. ראשית, כיוון שצורת הבישול במיקרוגל היא כזו שהאוכל מתחמם מבפנים, הוראות ההפעלה אוסרות לכסות את האוכל כיסוי הרמטי, כיון שכיסוי כזה עשוי להביא לכך שהאוכל יתפוצץ. לכן ההוראות אומרות שכשאופים תפוח אדמה שלם במיקרוגל, יש לנקבו במספר מקומות עם קיסם שיניים. הכיסויים הנמכרים בחנויות לאוכל במיקרוגל הם בעלי פתחי אוורור בצד, כדי לאפשר לאדים וזיעה לצאת לחלל התנור.
נוסף לכך, ברוב מכשירי המיקרוגל, האוכל מונח על צלחת [לרוב מזכוכית, אם כי במכשירים חדשים ישנם גם צלחות ממתכת] מסתובבת. שכיח ביותר שהאוכל גולש מהכלי בו הוא נמצא על הצלחת34. בכל מקרה זיעת האוכל יורדת לצלחת ונדבקת עליה.
כאמור, לדעתי אי אפשר לנקות היטב את המיקרוגל, כיוון שיש בתוכו סדקים ופתחים רבים שאין אפשרות להגיע אליהם ולנקות אותם, כאשר בתהליך הבישול אוכל ניתז פנימה לתוכם35. יתירה מכך, המיקרוגל קנה את מקומו בבתים רבים כמכשיר חימום ובישול קל, מהיר ובטוח. על כן הבישול במיקרוגל נעשה ע"י כל בני הבית, כאשר כל אחד מחמם או מבשל לעצמו במכשיר אוכל באופן עצמאי. בהרבה בתים מצוי ורגיל שילד חוזר הביתה מביה"ס, ומחמם לעצמו אוכל במיקרוגל. לכן קשה מאוד לשלוט על כך שכל אחד, בכל מקרה, יכסה את האוכל היטב, וינקה את כל חלקיו אחרי כל שימוש.
בשוק קיים מגוון רחב [ומתפתח] של מכשירי מיקרוגל. ישנם מכשירים רבים בהם במכשיר יש אופציות לבישול קונבנציונאלי, בישול טורבו, גריל, צלי ולשילוב בין אופציות אלו לבין בישול במיקרוגל. בתהליכי הבישול הקונבנציונאליים הדפנות של המכשיר מתחממות, בדומה לתנור רגיל [אם כי יש פונקציות בהם החימום יותר מרוכז ומכוון מאשר בתנורים רגילים]. אולם באופציות שמשלבות עם בישול במיקרוגל, ישנם לעיתים פרקים שהאוכל מתחמם, מזיע ומתיז, לפני שחלל התנור הגיע לחום גבוה. במקרים רבים בבישול משולב כזה לא מכסים את האוכל, כיון שחלק מהמטרה היא שיקבל צבע ויושחם, ממילא יש הזעה והתזה בכמות גדולה.
העולה מהדברים שאין להתיר להשתמש במיקרוגל לבישול של בשר וחלב, אפילו לא בזה אחר זה. אפילו בבתים בהם ניתן להקפיד על כיסוי מלא והרמטי של כל אוכל שנכנס למכשיר, ולניקוי מתמיד של המכשיר – יש חשש סביר לאיסור תורה של בישול בשר וחלב, וגם להטרפת האוכל. בעיקר, שבמקרים רבים אין שום אפשרות לעמוד בדרישות של כיסוי הרמטי תמיד של האוכל, וניקוי מתמיד של המיקרוגל. לכן שימוש במכשיר זה לבשר ולחלב מהווה פרצה חמורה בחומת הכשרות של הבית היהודי.
מתוך הדברים עולה שאין גם אפשרות פרקטית להכשרת מיקרוגל לפסח [וק"ו שלא להכשיר מכשיר טרף]. זאת משום שבתוך הסדקים והחללים ישנם פירורי אוכל זעירים, שיש חשש סביר שיפלו בפסח לתוך האוכל שבמכשיר36.
יחד עם זאת, אני נוהג להורות להקל שאפשר במיקרוגל להפשיר, לחמם או לבשל דבר שאינו בשרי או חלב [פרווה], כגון פיתה קפואה, תחליפי בשר מסויה וכדומה, בכלי נקי שאין בו חשש ממשות של בשר, ולאוכלם [אפילו אשכנזים] יחד עם חלב37.

ט. הכשרת משטחי עבודה [שיש] לפסח
קיימים במטבחים סוגים שונים של משטחי עבודה. בכל מקרה לעולם אין משטחי עבודה בולעים ישירות מהאור. הבליעה החמורה ביותר האפשרית היא שנשפך על משטח העבודה מכלי ראשון, דהיינו 'עירוי מכלי ראשון'. אמנם אמר לי מו"ר הגרש"ז אורבאך זצ"ל שבסמוך למתקן בישול, כלומר הגז או חשמל שעליו מבשלים, אפשר שגלש אוכל מהסיר בזמן שהוא עומד על האש, ואז הבליעה היא 'עירוי מכלי ראשון העומד על האש' שחמור טפי מעירוי מכלי ראשון רגיל.
1. ישנם מטבחים בהם משטחי העבודה והכיורים עשויים ממתכת.
2. יש מטבחים בהם משטחי העבודה הם משיש ממש. שיש זה אבן מלוטשת, ולכן זה כלי אבן.
3. בדירות ישנות יש משטחי עבודה משיש מלאכותי, שהוא יציקה של מלט שמתייבשת באופן טבעי [כמו המוזיקה שיש תחת המעקות במרפסות]. ישנם גם משטחי עבודה העשויים מ'שיש יצוק'. גם זה יציקה של מלט, המתייבשת באופן טבעי, רק שהיציקה נעשית בבית חרושת, ואז מביאים אותה ומרכיבים אותה במטבח.
4. ישנם מטבחים בהם משטחי העבודה הם מצופי פורמייקה.
השו"ע בהל' פסח (תנא ס"ח) כתב: "אחד כלי עץ ואחד כלי אבן ואחד כלי מתכת דינם להכשירם בהגעלה". לפי זה, משטחי עבודה 1 ו- 2 ניתן להכשיר בהגעלה.
לגבי משטחים משיש יצוק, כתב המג"א (שם בסס"ק ד): "אבל לבנה שנתייבשה בחמה יש לה דין כלי אדמה, ועיין בטור די"א [=דיש אומרים] דכלי גללים וכלי אבנים דינן ככלי חרס, ולא קי"ל הכי". וכתב עליו במחצית השקל: "דין כלי אדמה. ולא מצאתי מבואר דין כלי אדמה. ולא קי"ל הכי. כלי אבנים מבואר סעיף ח' דיש להם דין כלי מתכות". אמנם הדבר צ"ע, שפשוט שכלי שנתייבש בחמה בולע יותר מכלי שנתייבש בתנור. אך מאידך גיסא, כלי שנתייבש בתנור אפשר שאינו מוציא מידי בליעתו, אבל כלי שנתייבש בחמה גם פולט יותר.
מכל מקום, בפמ"ג (שם בא"א סק"ד ובמשב"ז סק"ד; וכן במשב"ז בסוף סי' תנא (ס"ק לא) בביאור י' סוגי כלים) פסק כמג"א שכלי אדמה מועיל להם הגעלה, ושלבנה שנתייבשה בחמה [ולא בתנור] יש לה דין כלי אדמה ולא כלי חרס. וכ"פ במ"ב (ס"ק יח. ובשעה"צ אות יח ציין 'מ"א וש"א [=ושאר אחרונים]'). העולה מכך שגם משטח עבודה העשוי משיש מלאכותי או שיש יצוק, כלומר משטח 3 ברשימה שלמעלה [לא ידוע לי על משטחי עבודה שיובשו בתנור] ג"כ מועילה להם הגעלה.
על כן פסק מו"ר הגרש"ז אורבאך זצ"ל שמשטחי עבודה במטבח [מהסוגים שפורטו למעלה] יש להכשיר בהגעלה במים רותחים. אין צורך באבן מלובנת וכדומה, כיון שכל בליעתם היתה בעירוי מכלי ראשון, ולכן גם הכשרם בעירוי מכלי ראשון38. כמובן שצריך להקפיד שהמשטחים יהיו אינם בני יומם, כאמור למעלה אות ח.
עוד אמר מו"ר זצ"ל שכדאי להחמיר במקומות הסמוכים למתקן הבישול שיערה מכלי ראשון העומד על האש. הדרך הפשוטה לעשות את זה, היא שיערה מים ממיחם חשמלי בזמן שהוא עדיין פועל. [כדאי לקחת מיחם גדול, כמו מיחם של שבת. בקומקום רגיל אפשר שגוף החימום יישרף כאשר המים יוצאים מהקומקום].
נוהגים שמכסים את השיש בנייר כסף וכדומה. כאמור, מבחינת ההלכה אין הדבר נחוץ כי די בהגעלה. אמנם אפשר שיש בשיש סדקים קטנים, או במקום החיבור לקיר [או למסגרת שבחוץ], ולכן יש מקום למנהג זה.
משטחי עבודה מצופי פורמייקה [מס' 4 למעלה] אי אפשר להגעיל. ראשית מים רותחים גורמים נזק לפורמייקה. מבחינה הלכתית יש מקום להחמיר שפורמייקה הוא כמו חרס, ולא מועילה בו הגעלה. על כן, במשטחים כאלו יש לנקות היטב, ואחר הניקוי לצפות בנייר כסף עבה39.

י. מדיח כלים
בעניין שימוש במדיח כלים לכלי בשר ולכלי חלב, נאמרו דעות שונות. הגר"מ פינשטיין זצ"ל כתב40 להתיר להשתמש במדיח בכלי בשר בנפרד ובכלי חלב בנפרד, ובלבד שיהיו לו מגשים נפרדים לבשר ולחלב ושיחליף את המים [!] בין בשר לחלב. טעמו העיקרי הוא משום שבשר וחלב הם היתירא בלע. בנוסף41הסבון שבמכונה פוגם את הטעם, ולכן הוי טעם לפגם.
להבדיל בין החיים לחיים, הגר"ע יוסף שליט"א42 התיר להשתמש באותו מדיח כלים לשטיפת כלי בשר וכלי חלב אפי' יחדיו, עיקר טעמו להקל הוא מכיוון שע"י הסבון שבמדיח המים נפסלים והכל נותן טעם לפגם43. כנראה ס"ל שאף אם יש אוכל בעין, גם האוכל בעין נפסל ע"י הסבון וטעמו פגום ולכן לא אוסר. אולם אף לשיטתו עדיף להחמיר ולשטוף כלי בשר לבד וכלי חלב לבד, ולשהות ברחיצת הכלים בין סוג אחד לסוג אחר זמן של מעל"ע (24 שעות) ואז יש להתיר לדעתו בשופי בלי פקפוק.
אמנם אף שכוח דהתירא הוא של גדולי עולם, התורה אמרה44 'לא תגורו מפני איש' ולא איש ירא ורך הלבב אנוכי, ועל כן אשיחה אשר עם לבבי. ראשית יש להעיר שישנם מדיחים רבים בהם יש תוכניות בהם יש שטיפה של הכלים במים חמים לפני שהסבון נכנס בכלל למים [בעיקר 'מדיחי ריצפה' שהינם יותר גדולים, ויש בהם תאים לסבון]. במדיחים אלו יש בליעה לפני שהמים נפגמים.
זאת ועוד, לפני כשני עשורים רציתי לנקות מדיח ולהכשירו לפסח. כאשר התחלתי לפרקו ולנקותו, גיליתי שבכל מיני מקומות במדיח יש כמות גדולה של אוכל בעין. בכל מדיח ישנן מסננות שכל תפקידן 'ללכוד' חתיכות של אוכל בעין כדי שלא יכנסו למשאבות ולא יסתומו אותן. הוראות ההפעלה של המדיח כוללים הנחיות לנקות מסננות אלו מפעם לפעם. בנוסף לכך, יש אוכל בעין שנכנס למיכלים בהם המים מורתחים ונשאר שם. כמו כן נכנסות חתיכות אוכל בעין במשאבות, מתחת לחלקי הגומי ואטמי הגומי, ואפילו בכיפופים שבצינור הפליטה של המים. שיירי אוכל אלו לא נפגמו מסבון הכלים, וחלקם, כנראה היותר טריים, היו ראויים למאכל [כמובן שבאוכל בעין לא שייך אינו בן-יומו]. מאז פירקתי מספר מדיחי כלים שהתקלקלו, ובכולם גיליתי את אותה תופעה – אוכל בעין במקומות שונים, כאשר לפחות חלק משיירי האוכל ראויים למאכל. [אציין שלפי התקנים היום חומרי הסבון לכלים אינם רעילים, ולכן לא ברור שהם בכלל פוגמים אוכל]. כמות שיירי האוכל אינה זניחה, ולכן במקרים רבים לפחות בחלק מזמן ההדחה [לדוגמא כאשר המים המלוכלכים מתנקזים החוצה מהמדיח ישנם שלבים בהם נשאר במדיח רק כמות קטנה של מים רותחים] אין במים שישים כנגד האוכל בעין. זאת ועוד, אפשר שחתיכת בשר בעין תותז ע"י המים ותדבק [למשך כמה שניות, עד שמים אחרים ישטפו אותה] לצלחת חלבית. וכן כמובן להיפך, אפשר שחתיכת גבינה תותז ותדבק בצלחת בשרית[45].
יתירה מזו, כיוון שהמים במדיחים מגיעים לחום גבוה של יותר מהיד סולדת בו, בנוסף על הטרפת הכלים יש לדעתי חשש איסור דאורייתא של בישול בשר וחלב46. בישול כזה קיים גם במדיח וגם בצינור הפליטה, שגם בו יש שיירי מזון בעין.
על כן נראה לי שאין מקום להתיר להשתמש באותו מדיח כלים לכלי בשר ולכלי חלב, אפי' אם שוהה בין שטיפת סוג אחד לסוג האחר יותר מאשר מעת לעת, ואפי' אם מפעיל את המכונה [הפעלה ללא כלים] בחום מקסימלי בין השימוש בכלי בשר לשימוש בכלי חלב47.
אמנם אף לפוסקים המתירים להשתמש באותו מדיח כלים לבשר ולחלב, מדיח כלים שהשתמשו בו בכלי חמץ אסור להשתמש בו לכלי פסח. ההיתר של 'נ"ט בר נ"ט' הוא רק בבשר וחלב, שהם, כאמור למעלה, 'היתרא בלע', ולא בחמץ שאנחנו מחמירים שהוא 'איסורא בלע'48. בנוסף, חמץ איסורו במשהו49, והרמ"א מחמיר בחמץ גם בנותן טעם לפגם50, ולכן גם למתירים מצד נותן טעם לפגם אין להתיר בפסח.
אין גם שום אפשרות להכשיר מדיח כלים שהשתמשו בו בכלי חמץ לפסח51. זאת בנוסף לאמור שאין שום אפשרות טכנית לניקוי מדיח כלים ולהוציא ממנו את כל שיירי האוכל שבו.
מסקנת הדברים שאסור להשתמש במדיח שהשתמשו בו בכלי חמץ לכלי פסח, ואין אפשרות להכשיר לפסח מדיח כזה.

--------------------------------------------------------------------------------
הערות:
[1] ע' פר"ח יור"ד סי' צג אות ד' שלפי דברי הר"ן [בשם הרמב"ן] האלו, גם בשר להעביר לחלב [או חלב לבשר] הוי איסורא בלע, שהרי בשר כבר שמו עליו כשנבלע [וע' פמ"ג או"ח במשב"ז סוף סי' תנב, דיני וסדר הגעלה בקצרה, בליבון, המין הב']. אמנם רוה"פ ס"ל דבשר להעביר לחלב, או חלב לבשר, הוי היתירא בלע, "שזה [=חמץ] זמן גורם, וזה [=בשר בחלב] תערובתו ומעשה חדש" (פמ"ג תנא בא"א אות כא, וע"ש גם אות יא) ע' בהמשך.
[2] ע' חוק יעקב (או"ח שם, ס"ק לח) שטיגון ספק אם נקרא בישול ודיו בהגעלה או צלי ובעי ליבון. ובחמץ שיש דעות שהיתרא בלע, מצרפים לדעות שטיגון הוא כבישול, ודיו בהגעלה. וע' מקור חיים תנא ביאורים סק"ג.
[3] ראה בהמשך [אות ד] שהמנהג שלא מחליפים מבשר לחלב או מחלב לבשר.
[4] ואף שהמחבת 'היתירא בלע', וקיי"ל שכל דבר ש'היתירא בלע', אף כשבלע ע"י האש מהני ליה הגעלה כמש"כ למעלה, ע' פמ"ג או"ח תנא משב"ז ס"ק טז שהש"ך כתב דברים אלו לפי הסוברים שבשר לחלב וחלב לבשר הוי איסורא בלע, ראה לעיל הערה 1. וע' תשובות הגרע"א סי' מט ד"ה 'ובההיא', ואזהמ"ל.
[5] הוא מדברי הרשב"א בת"ה. המחבר בסי' תנא ס"ו פסק שכלים צריכים הכשרה לפי רוב תשמישם, ואין צריך להחמיר ולהכשיר לפי מיעוט תשמישו. אמנם ברמ"א, שם, כתב שמחמירים להכשיר לפי הצורה החמורה ביותר שהשתמש בכלי. וכוונת המג"א היא שמי שמחמיר במחבת להצריך ליבון חייש גם למיעוט תשמישו. אמנם בפמ"ג בא"א ביאר: "ול"ש בזה אחר הרוב, דמיעוט המצוי הוא".
[6] אמנם אפשר לבאר כוונתו שסובר שכל טיגון הוא בישול, כי 'ומה לי שומן או מים'. אך מלשונו שכתב 'אין אופין בו חמץ בעין', משמע שבא לחלק ממחבת של איסור שכתב השו"ע ביו"ד שצריך ליבון, כי שם כן מטגנים בו בשר איסור בעין, כי מה לי בשר מה לי שומן של איסור. לכן מוכח בכוונתו כדברי ר' מנחם עזרא, וכן ביארו בדבריו במחצית השקל ובפמ"ג בא"א.
[7] תשובות חת"ס ח"ב (יור"ד) סימן קיא, והובאו דבריו בפתחי תשובה יור"ד קכא ס"ק ז; וכ"ה בהגהות חת"ס לשו"ע או"ח שם, על המג"א ס"ק כא. וכן הסיק בפמ"ג או"ח שם במשב"ז ס"ק טז בד"ה 'אמר הכותב יש לי בכאן הרהורי דברים', ובא"א ס"ק יב, כא; מקור חיים ביאורים סס"ק ג. בפמ"ג ובמקור חיים הוכיחו דגם בישול בלא אמצעי, כגון בישול יי"נ, מהני הגעלה, שהרי התורה דרשה הגעלה בלבד לסירים של מדין, ולא חששה שמא בישלו בהם המדיינים יין נסך, ע"ש.
[8] לפיכך, מחבת שיש חשש שמא טיגנו בו איסור בשמן כשר, כגון חיילים החוששים שמא נכנס מישהו למטבח וטיגן בשר איסור במחבת, כיון שהטיגון וודאי נעשה בשמן כשר, יכולים להכשיר את המחבת בהגעלה. אמנם, כל זה במידה והחשש הוא לטיגון חד פעמי. אבל חיילים המגיעים למטבח שאינו בחזקת כשרות, המחבתות טעונות ליבון. שאף שאין חשש וספק שמא טגנו בשמן שאינו כשר, מ"מ יש חשש שמא באחד מהטיגונים נשרף השמן והאיסור נדבק לכלי, ואז י"א במחבר שצריך ליבון [והוא דעת הרשב"א בת"ה], ראה מג"א ס"ק כב שצוטט למעלה ובמה שצויין לעיל בהערה 5. אמנם כיון שדעת הרא"ש [הוא הדעה הראשונה במחבר] שאף כשנשרף מהני הגעלה, כי תמיד נשאר לחלוחית של משקה שם, כמו שבסיר מהני הגעלה אף שמצוי שנשרף האוכל בסיר, ראה ט"ז או"ח שם ס"ק טז, אפשר שבספק אם השתמשו במחבת לאיסור, בשעת הדחק אפשר לסמוך על דעה זו ולהכשירו בהגעלה בלבד. וצ"ע למעשה.
[9] וכ"כ בפמ"ג או"ח תנא בא"א סס"ק ל: "הנה מבשר לחלב אין נוהגין להגעיל ולא ללבן וכמ"ש המ"א תקט אות יא, ומ"מ בפסח י"ל דמגעילין מבשר לחלב כי ל"ש [=לא שייך] חששא פ"א [=פעם אחת] בשנה ונזהר הוא [=שלא יתבלבל ויחשוב שכבר הגעיל]".
[10] אמנם המתכות [והסירים] בימינו יותר חזקים ועמידים גם בחום רב. מקובל לומר שחום של ליבון כזה הוא מעבר לחום שתנור רגיל מגיע אליו, דהיינו הוא ודאי מעבר ל- 300-350 מעלות צלסיוס.
[11] וכן שחתיכת נייר דקה, כמו נייר סיגריות, משחים. קשה להעריך את החום המדוייק, אבל נראה שזה לא יותר מ- 150-200 מעלות צלסיוס. וראה בהמשך.
[12] שיטות רבות נאמרו בשיעור יד סולדת בו, לגבי השיעור התחתון שצריך להחמיר ליד סולדת בו [לענין בישול בשבת] ראה מנחת שלמה (שנת תשמ"ו) סימן צא אות ח'. אמנם לגבי השיעור שלמעלה, פשוט שאין להקל בפחות מ- 65-70 מעלות צלסיוס לפחות.
[13] ראה גם באליה רבה או"ח תנא ס"ד אות יג ועוד אחרונים שכתבו כמו הפמ"ג.
[14] ראה לעיל הערה 11.
[15] אמנם מו"ר זצ"ל תמה שכיוון שליבון כזה שרק היד סולדת בו משני עבריו, ודאי שאינו שורף כל הבליעה, רק מפליט את הבלוע, א"כ צריך שהסיר יהיה אינו בנ"י, שהרי הבליעה חוזרת ונבלעת בסיר מהחום. ואינו דומה להגעלה במים שבהיתירא בלע התירו להגעיל אפילו ב"י, כיון ששם הבליעה נפלטת לתוך המים, והמים הם נ"ט בר נ"ט דהיתירא, ולכן כשחוזרים ונבלעים בסיר לא אוסרים אותו. אבל בליבון שהיס"ב ליכא כלל מים, ולכן אם הסיר ב"י, יחזור הסיר ויבלע את הטעם שנפלט. ותמה מדוע לא הוזכר בפוסקים שליבון כזה צריך שיהיה הכלי אינו ב"י. אמנם בפמ"ג (או"ח תנב במשב"ז סק"ד) כתב שליבון קל, אף של ר' אביגדור שקש נשרף עליו מבחוץ, לא מהני בפסח, כי רק מפליט ולא שורף. כמו כן משמע מהפמ"ג הנ"ל שבליבון קל [אפי' שקש נשרף עליו מבחוץ] באיסורא בלע צריך שיהיה אב"י. ובמשב"ז סי' תנא סק"ח הסתפק אי ליבון קל מסיר גם מתחת לחלודה, או כיון שרק מפליט ולא שורף לא מהני למה שמתחת לחלודה. ע"ש.
[16] וכמש"כ התוס' ע"ז לג, ב ד"ה 'קינסא' שהביא הפר"ח שצוטט למעלה. הסיבה שאני מצריך שיהפוך את הסיר הוא (1) כיון שאחרת בסיר גדול אין הדפנות כולם, עד למעלה, מגיעים לחום של 100 מעלות. (2) כיון שבולעו מבפנים אין פולטו אלא כשהסיקו מבפנים, ע' פסחים ל, ב ובראשונים שם; פמ"ג או"ח תנא במשב"ז ס"ק ד; ובא"א סק"י; מ"ב שם ס"ק ט, יב, יז. אמנם מו"ר זצ"ל פיקפק בזה, שכבולעו כך פולטו. [וכן פסק במגן האלף סי' תנא סק"ג דמבתכת מהני הסיקו מבחוץ, כיוון דכבולעו כך פלטו. אמנם משו"ע הרב סעיף י' וממחה"ש סק"ד משמע שאף כלי מתכת צריך ליבון מבפנים כדעת הפמ"ג], ואזהמ"ל.
[17] וחזר על דבריו בסימן צז ס"ק ג. אמנם בנקודות הכסף בסימן צז השיג: "ולי צ"ע בזה דלא דמי לשתי קדרות, דהתם האיסור הוא בלוע בקדירה, אבל הכא האיסור מבחוץ על התנור". ונראה בכוונתו שאף שאין איסור בעין, כיון שנבלע ישירות בתנור ללא קדירה אפשר שצריך להחמיר. וראה בהמשך.
[18] ודמיא למש"כ הנקודות הכסף, ראה בהערה הקודמת. וע' אשל אברהם אות ו'.
[19] וכ"כ בפמ"ג או"ח שם, בא"א סוף ס"ק יב.
[20] אף שלפני זמן איסורו המחבר והרמ"א באו"ח ריש סימן תנב התירו אף ב"י, למעשה אנו מחמירים שאיסורא בלע, ולא מכשירים רק באב"י – פר"ח שם ס"ק א; ביאור הגר"א שם ס"ק א וביאור הלכה שם ד"ה 'שאין צריכין להזהר'. ובמהרי"ל כתב שנשים צדקניות נהגו להחמיר שלא להשתמש בכלי ג' ימים לפני ההכשרה.
[21] מו"ר הגרשז"א זצ"ל אמר: "לזיעא מהני וודאי הגעלה", ע"פ הבית מאיר סי' תסא, ס"א שזיעה יש רק בדבר לח ולא ביבש. וע' פמ"ג או"ח תנא בא"א ס"ק ל', ואזהמ"ל.
[22] ואף הנקודות הכסף, ראה לעיל הערה 17, לא חלק אלא כשמבשלים את גוף החלב על רצפת התנור. אבל כאשר מבשלים בתבניות, ורק יש חשש שמא משהו גלש ונשפך, גם הש"ך יודה. וראה בהמשך. אחרי כותבי זה ראיתי שבשו"ת ישכיל עבדי, ח"ו, אבהע"ז ס"ס פח, כתב שתנורים שלנו שמבשלים בתבניות ולא בגוף התנור אין בהם אלא דין חצובה, ע"ש. וכן פסק הגר"ש זילברמן בשו"ת רש"מ סי כז. וראה גם בערוה"ש יור"ד סי' צב סעיף נה.
[23] ראה לעיל סעיף ז דברי הט"ז ביור"ד שהשווה בין רצפת תנור לבין חצובה. גם פלטה של שבת היא כמו רצפת תנור. וראה בהמשך.
[24] נוסיף שלפעמים משתמשים בפלטה [גם בימי חול] לחמם בורקס וכדומה, ואז מניחים את האוכל עצמו ישירות על הפלטה, ואז נכנסו למחלוקת שבין הט"ז לש"ך בנקודות הכסף שהוזכר לעיל הערות 17, 22. גם הפמ"ג כתב להחמיר ברצפת התנור [כשיש מקום קצת עמוק לשים שם סיר], כי שכיח שנשפך שם אוכל ונאגר שם. ובחוש רואים שכן שכיח שנשפך אוכל גם בפלטה.
[25] לא נכנסתי לתיאור מפורט של צורת הפעולה של גלי המיקרוגל, כיון שאין לתיאור הטכני שום נפקותא למעשה לענייננו.
[26] כתבתי 'אפשר' כיון שבספרות יש וויכוח אם הדפנות מתחממות בכדי יד סולדת בו. פרופ' זאב לב ב'המיקרוגל' בהלכה, תחומין ח' (תשמ"ז), כותב שכאשר הקדירה פתוחה ויש הרבה אדים הדפנות מתחממים כדי 50 מעלות, דהיינו מעל היד סולדת. וראה שם הערה 32 שהעורך [הרב ישראל רוזן] מעיר שבמדידות שהוא ערך מתברר שאין המיקרוגל מגיע ליד סולדת בו. אמנם פרופ' לב מגיב באותה הערה שהדבר מצריך מדידה מיוחדת, ובמדידה שהוא ערך במעבדה הגיע מיקרוגל לחום של 58 מעלות. אולם במאמר יותר מאוחר, תושבע"פ לד (תשנ"ג) 'מיקרו-גל בהלכה', כותב פרופ' לב [בעמ' קד] "ברוב תנורי מיקרו-גל הדפנות אינן מתחממות לטמפרטורה של יד סולדת (פחות מ-40 מעלות) אפילו אחרי חמום זמן רב" [בעניין שיעור יד סולדת ראה לעיל הערה 12]. ידידי כאח הוא לי, הגאון הגאון הרמ"י מגנס שליט"א, בניצני ארץ ח (תשנ"ב), עמ' 70 'דין השימוש במיקרוגל בבשר וחלב ובפסח' אות א' מכריע ע"פ תשובת הב"ח החדשות סי' כ"ד שבספק אי הוי יד סולדת בו מחמת זיעה אזלינן לחומרא [וע' מש"כ שם באות כד שהרב ישראל רוזן חוברת 'בית אהרון וישראל' שנה ד' גליון ד' חזר בו וקבע שזיעת המיקרוגל מביאה את הדפנות בכל מקום ליד סולדת בו]. אמנם לדעתי אין לשאלה האם הדפנות של המיקרוגל מגיעים ליד סולדת בו נפקותא משמעותית מבחינת ההלכה, ראה בהמשך.
[27] חלקם צוינו בהערה הקודמת. וראה גם הרב דוד כהן, 'תנור מיקרוגל', עיטוריכהנים 80, תשנ"ג. השיטות שהובאו להלן הם מתוך מאמרים אלו. בכדי לא להלאות את הקורא, לא ציינתי בכל שיטה שהזכרתי את מקורה המדויק.
[28] היו שדרשו להכשיר מיקרוגל בצורה זו בין השימוש בבשר לשימוש בחלב, אמנם למנהג האשכנזים אין מכשירים כלל מבשר לחלב או להיפך, ראה לעיל פרק ד'.
[29] ראה במה שצוין בהערה 26. הפוסקים הנ"ל דנו אם יש לדפנות המיקרוגל דין כלי ראשון או כלי שני, אם יש מקום להחמיר בדפנות ותקרת המיקרוגל מצד כיסוי של סיר וכדומה.
[30] ובודאי מספיק לזיעה בעלמא, ראה לעיל הערה 21. ואף שאנו לא מכשירים מבשר לחלב או להיפך, ראה לעיל פרק ד', הרי כאשר ההכשרה היא תוצאת אגב של השימוש הרגיל מותר, ראה או"ח תקט ס"ה ובנו"כ, והכשרה כזו אפי' ביו"ט שרי, ע"ש.
[31] ראה לעיל הערה 26.
[32] היה לי מיקרוגל שנוצרו חורים בדופן הפנימית. טכנאי הסביר לי שהדבר נוצר מזיעה וחתיכות זעירות של אוכל שנדבקו לדפנות, ובהפעלה חוזרת של המיקרוגל הם התחממו מאוד עד ששרפו חור בדופן. יותר מוכרת התופעה של נקודות שחורות על הזכוכית הפנימית של הדלת. הדבר קורה מאותה סיבה – זיעה וחתיכות זעירות של אוכל שהותזו לזכוכית, קולטות גלי מיקרוגל, מתחממות ונשרפות על הזכוכית.
[33] ראה יור"ד סימן צב, בפמ"ג משב"ז ס"ק כט שבמקרה שהזיעה חוזרת ונופלת למחבת החלבי [=במקרה שלנו – לצלחת האוכל שמתחמם במיקרוגל], אז אפילו אם הקדירה העליונה של בשר [=במקרה שלנו – דפנות המיקרוגל] אינה רותחת, המחבת אסורה. נציין גם שיש בתים בהם המיקרוגל משמש לעיקר הבישול. שכיח ביותר שיוכנס למיקרוגל סיר המגיע כמעט עד תקרת המיקרוגל, במקרה כזה יש לתקרת המיקרוגל דין כיסוי כלי לכ"ע, ע' בזה בדברי פרופ' ז. לב בתושבע"פ (לעיל הערה 26) עמ' קח-קט; ובמה שהאריך בזה יד"נ הגאון הרמ"י מגנס שליט"א בניצני ארץ (לעיל הערה 26). אוסיף ואומר שחלק גדול ממכשירי המיקרוגל הם קטנים יחסית, ולכן יש מקום לדון אם אין למכשיר כולו דין של סיר ולא של תנור.
[34] במידה והצלחת מזכוכית, לספרדים אינו בולע ואין טעון אפילו הגעלה. אשכנזים מחמירים לא להכשיר זכוכית כלל. צלחת ממתכת לכ"ע מהני לה הגעלה. אבל כאמור – אין אנו מגעילים מבשר לחלב, ראה לעיל פרק ד'.
[35] יש הבדלים ניכרים בין מודלים שונים של תנורי מיקרוגל. אבל בכולם קיימים פתחים ליד המאוורר. המאוורר משמש להוצאת האדים והזיעה החוצה, אבל גם לפיזור גלי המיקרוגל בחלל התנור. ישנם מכשירים יותר משוכללים, בהם קיימים גם תכונות של בישול ואפייה, ואף בישול בטורבו, ובהם המאוורר משמש גם לפיזור החום. כמובן שבמקרים רבים פעולת המאוורר בפני עצמה עשויה לשחרר שרידי אוכל זעירים, ולתת להם ליפול לתוך חלל הבישול שבמכשיר. כמובן שגם בתנורים רגילים ישנם פתחי אוורור, מאווררים, טורבו וכדומה. על כן ישנם פוסקים גדולים, כדוגמת הגאון הרב מרדכי אליהו שליט"א, המורים שא"א להכשיר שום תנור בגלל שרידי האוכל הנכנסים לכל מקום. אולם דעת הפוסקים המקלים בתנורים רגילים הוא משום שחלל התנור והדפנות תמיד יותר חמים מהאוכל. עד שהאוכל מתחמם, מזיע ומתיז הדפנות כבר רותחים, ולכן כל אוכל שמותז עליו מיד נשרף ומתכלה, כמו שביארנו למעלה. לעומת המיקרוגל, שבזמן ההפעלה הרגילה, הדפנות והחלל אינם חמים, רק האוכל מתחמם, מתיז, נדבק בדפנות ונכנס לסדקים – ואינו נשרף. ובעיקר, שצורת הבישול במיקרוגל, שהאוכל מתחמם מבפנים, גורמת לכך שיש הרבה יותר התזה של אוכל מאשר בבישול רגיל.
[36] והדברים ק"ו מתנור רגיל, שהגאון הרב מרדכי אליהו שליט"א אומר שאין להכשיר כלל לפסח מחשש זה, ראה לעיל הערה הקודמת. כמובן שהרתחת כוס מים בתוך המכשיר אינה כלל פותרת בעיה זו. על כן לא עסקתי בשאלה היסודית, שכבר נדונה בפוסקים, אם הרתחת המים בכלל מועילה מבחינת ההלכה. נוסיף ונציין שכיוון שבמיקרוגל יש חשש של אוכל בעין – בין מהזיעה שהתעבתה על הדפנות הקרות, ובין מפירורי אוכל שהותזו – אין שום משמעות לכך שהמכשיר אינו בן-יומו. דבר הבלוע שאינו בן יומו הוא נותן טעם לפגם, ולכן אינו אוסר מהתורה רק מדרבנן. לכן בתנור – בו אין חשש לאוכל בעין, כיוון שהכל נשרף, יש להקפיד שהבליעה תהיה אינו בן יומו בזמן ההכשרה. אבל במכשיר מיקרוגל, בו עיקר החשש הוא ממש בעין של זיעה ושומן ושל פירורי אוכל, אין שום משמעות לאינו בן-יומו.
מסיבה זו נראה שגם מיקרוגל שיש בו מסלולים של תנור רגיל, אין להכשיר ע"י חימומו לחום מרבי במסלול רגיל, כפי שהתרנו בפרק ח' לגבי תנור. כאמור, כל ההיתר של תנור מבוסס על כך שכל דבר שנוגע בדפנות מיד נשרף, ולכן מדובר רק על חשש בליעה. בעצם התנורים שלנו הם דין חצובה, כפי שפורט למעלה. אבל במיקרוגל, בו יש חשש לאוכל בעין, לא ברור שהחום מגיע לכל מקום בסדקים ופתחי אוורור עד ששורף כל אוכל שיש שם. לכן, כאמור, אין אפשרות להכשיר מכשיר מיקרוגל לפסח [וק"ו מכשיר טרף שאיסורא בלע] כלל.
[37] אשכנזים נוהגים להחמיר שלא לאכול דבר פרווה שבושל בכלי בשרי יחד עם חלב [או דבר פרווה שבושל בכלי חלבי יחד עם בשר], אבל אוכלים אותו בכלים חלביים, ואפילו לפני אכילת חלב. ראה יור"ד סימן צה, בהגהת הרמ"א בס"ב ובנו"כ שם. דבר שבושל במיקרוגל, כאשר אין בו חשש ממשות של בשר [כלומר היה בכלי נקי], אני מקל גם לאשכנזים לאוכלו אף עם חלב ממש.
[38] בצעירותי אחרי שהיו מכשירים את השיש, היו שופכים עליו ספירט כחול, ומדליקים. זה היה מאוד מרשים לילדים, אבל מבחינת הכשרה זה חסר תועלת, כיון שהאש מהספירט היא אש קרה, ואינה מכשירה כלל. כיון שיש בזה גם סכנה, ראוי לבטל את זה.
[39] ראוי להקפיד לכתחילה שמתחת לנייר הכסף [=בין נייר הכסף למשטח הפורמייקה] יהיה יבש לגמרי כל ימי הפסח. זאת משום שכאמור למעלה אות ז', אין קדרות בולעות זו מזו ללא משקה או אוכל. לכן אם בין נייר הכסף לפורמייקה יבש, אין חשש שנייר הכסף יבלע מהפורמייקה ויבליע בסיר. אולם אם יש רטיבות בין נייר הכסף לפורמייקה, לכאורה אפשר שנייר הכסף יבלע מהפורמייקה דרך המים, ואז יבליע בסיר העומד עליו [אם בין הסיר לנייר כסף יש רטיבות או אוכל]. אמנם בדיעבד אם יש רטיבות בין הנייר כסף לפורמייקה אין לאסור, כיון שלרוב אין שמים על משטחים כאלו סירים רותחים כי הם עלולים להזיק לפורמייקה, יש מקום להקל לאחר שניקו היטב את הפורמייקה, ובעיקר שלרוב אין הפורמייקה מגיעה ליד סולדת בו.
[40] שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סימן קד; יור"ד ח"ב סימנים כח, כט; יור"ד ח"ג סימנים י, יא, יג; או"ח ח"ג סימן נח. הסיבה שהצריך מגשים נפרדים לבשר ולחלב הוא מחשש שמא על המגש ישאר דבוק משהו אוכל בעין [!], וס"ל שאם יש אוכל בעין אסור להשתמש באותו מדיח. וראה להלן. נציין גם שמתשובותיו מוכח שהוא סובר שהמים מורתחים מחוץ למדיח, והמדיח הוא רק כלי שני. במדיחי כלים שלנו בארץ יש גופי חימום, המים מתחממים בתוך המדיח, מותזים על הכלים, וחוזרים ומתחממים שוב. לכן לדעתי לכל המדיח יש דין כלי ראשון
[41] טעם זה נזכר רק ביור"ד ח"ג סימן יג.
[42] שיטתו בוארה היטב ע"י תלמידו הרב פנחס זביחי בספרו שו"ת עטרת פז, חלק ראשון, כרך ב', יור"ד, סימן ג.
[43] וזאת ע"פ דעת המחבר ביור"ד סי' צה ס"ג, ע"ש.
[44] דברים א', יז.
[45] ראה לעיל הערה 40, שבחשש אוכל בעין גם הגר"מ פינשטיין לא התיר. וראה גם תחומין כרך יא, מספר מאמרים בנושא, ובניהם מאמרו של הרב ישראל רוזן (עמ' 130-136) שאסר שימוש במדיחי כלים לבשר ולחלב, אפי' בזה אחר זה, כיוון שבמסננות נשאר אוכל בעין שאינו נפגם. אמנם לא ציין שיש גם אוכל בעין במקומות נוספים במדיח, שא"א לנקותם. ולכן גם ניקוי המסננים אחרי כל הדחה לא יפתור את בעיית האוכל בעין.
[46] וראה גם בשו"ת יביע אומר, ח"ה, חאו"ח, סוף סימן לג, שאף שלעניין בישול בשבת ס"ל לגר"ע יוסף שליט"א שאין חשש כאשר האוכל יורד לביוב והולך לאיבוד [וזאת בהתבסס על החת"ס יור"ד סי' צב שאין בישול בשמן שבנר, כיוון שהשמן כלה מהעולם. אמנם אפשר לחלק בין דבר שכלה מהעולם, לבין דבר שנשאר קיים, רק שהוא הולך לאיבוד עבור המבשל, כיוון שהוא יורד לביוב. אמנם נראית הסברא שבישול שלא לצורך הדבר המתבשל ליכא כיוצא בו במשכן], אבל לעניין בשר בחלב כתב בסתמא שלדעת האחרונים גם בכה"ג הווי בישול. בנוסף נציין שברגע שיש שיירי אוכל של חלב ושל בשר שמתבשלים ביחד, שוב בולעים המים מבשר בחלב, ובב"ח הוא ודאי לכ"ע איסורא בלע, ובאיסורא בלע אף הג"מ פינשטיין זצ"ל לא התיר, ראה להלן הערה 48.
[47] ראה עוד בתחומין יא עמ' 113-162, שיש המתירים בשבת שימוש במדיח כלים ע"י שעון שבת, זאת בתנאי שביטל את מנגנון הביטחון המונע הפעלת המכונה ללא סגירת הדלת, כיוון שע"י ביטול המנגנון הנ"ל, אין סגירת הדלת גרמא להפעלת המדיח, כיוון שהוא יפעל ע"י השעון שבת גם אם הדלת לא תהיה סגורה. דעתי אינה כן, שהרי אמנם המדיח יפעל גם עם דלת פתוחה, אבל המים במדיח לא יבושלו, כיוון שהם יתיזו החוצה, וכל הזמן יכנסו מים חדשים, ששוב יתיזו החוצה ולא יצליחו להתבשל. כיוון שכן הרי גם אם מנטרל את מנגנון הביטחון שבדלת, עדיין לא יצאנו מגרם בישול, שהוא ספיקא דאורייתא [ראה הרב שלמה לוי, תחומין שם, עמ' 147-150]. [כל האמור הוא במדיחים ביתיים, המחמים את המים בתוך המדיח. יש מדיחי כלים מסוגים אחרים, בעיקר מדיחים מוסדיים, אולם אין זה המקום לדון בהם].
[48] ראה למעלה פרק ב, ושם הערה 1. וכן כתב הגר"מ פינשטיין בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סימן נח ויור"ד ח"ג סימן יג, שמדיח כלים שבלע מכלים של איסור - נטרף (וע' להלן הערה 51).
[49] או"ח סימן תמז ס"א.
[50] שם, סעיף י'. וע"ש בנו"כ ובפר"ח סק"י. [מנהג ישראל להחמיר בפסח אפי' בחומרות רחוקות הוא מנהג קדושים, ויש לו סמך מהירושלמי, טור או"ח סימן תמב ס"ו ובב"ח שם, ובכף החיים שם אות סט. וראיתי במי השלוח בלקוטי הש"ס שם, שכתב בשם הר"ר בונם מפשיסחא, שכל החומרות שישראל מחמירים עליהם בפסח המה תכשיטין לקדושה וסימנך 'צווארך בחרוזים'].
[51] אמנם הגר"מ פינשטיין זצ"ל, בשו"ת אגרות משה, או"ח ח"ג סימן נח כתב להגעיל מדיחי כלים ע"י שישים בהם אבן מלובנת. אולם הדבר אינו אפשרי מבחינה פרקטית, ראה הרב ישראל רוזן, תחומין יא, עמ' 133. בנוסף, כאמור, לדעתי הדבר לא מועיל מהסיבה שיש במכונה תמיד שיירי מזון בעין. וראה לעיל הערה 48.

 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...
+ שלח משוב

צור קשר

 
machon@ysi.org.il   |   טלפון : 052-6071060    |   כתובת : הרב ויטאל חיים 27 ירושלים

חפשו אותנו

 
לייבסיטי - בניית אתרים