וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְדֹוָד עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן: [שמות כח, יב].
וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְדֹוָד וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יְדֹוָד תָּמִיד: [שם, ל].
השנה שבת זכור חלה בפרשת תצוה. כפי שמתבאר בפרשה, הכה"ג נושא את שמות בני ישראל בשני מקומות – באבני השהם על כתפיו ובאבני החושן על לבו.
שמעתי פעם ממו"ר נשיא דורנו הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא שליט"א ששני מקומות אלו מיצגים סוגים שונים של קשר לעם ישראל. הכה"ג נושא את שמות בנ"י על כתפיו, כיוון שהאחריות הפורמליות [לרוחניות] של עם ישראל היא עליו. אבל הכה"ג נושא את שמות בנ"י על לבו – כיון שהוא אוהב כל אדם מישראל, וקשור אליו בכל נימי נפשו.
לכן עה"פ "ויחר-אף ה' במשה ויאמר, הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי-דבר ידבר הוא, וגם הנה-הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו" [שמות ד, יד] אמרו חז"ל [תנחומא פרשת שמות, כד, והביאו רש"י עה"פ שם] "אמר ר' שמעון בן יוחי, הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים, שנאמר ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרון".
בכך מתבוארת גם דרשת חז"ל עה"פ [שמואל א, יג] "ויחשבה עלי לשכרה" שדרשו בגמרא [ברכות לא, ב]: "ותען חנה ותאמר לא אדני - אמר עולא ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא, אמרה ליה: לא אדון אתה בדבר זה, ולא רוח הקודש שורה עליך, שאתה חושדני בדבר זה. איכא דאמרי, הכי אמרה ליה: לא אדון אתה, לאו איכא שכינה ורוח הקודש גבך, שדנתני לכף חובה ולא דנתני לכף זכות, מי לא ידעת דאשה קשת רוח אנכי?" רוה"ק השורה על הכה"ג ומלמדתו לצרף אותיות חשן המשפט, היא הקשר הנפשי שיש לו עם כל אחד בישראל. הוא כואב את כאבו ושמח בשמחתו של כל אחד מישראל, בכך שורה עליו רוח הקודש לצרף אותיות ולהבין מה נאמר לו בדבר כל אחד מישראל. אבל כאשר יש אדם מישראל, שנעלם מהכה"ג 'דאשה קשת רוח אנכי', מתחלף לו 'כשרה' ב'שכרה', ואינו יודע לצרף אותיות. לכן, כשעלי מתחיל להרגיש ולהבין את כאבה, הוא מברך אותה "ויען עלי ויאמר לכי לשלום, וא – לקי ישראל יתן את-שלתך אשר שאלת מעמו".
בבית שני הייתה שנאת חינם. הכהנים הגדולים היו אמנם אחראים פורמאלית על עם ישראל, אבל בליבם לא היו קשורים עם כל אדם מישראל. לכן בבית שני לא היו אורים ותומים [ראה אוצר המדרשים (אייזנשטיין, עמ' קצד, ד"ה כל עולה שבתורה].
מהרה יתקיים בנו "ואשיבה שופטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה, אחרי-כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה" [ישעיהו א, כו].
בטעינה...
