פרשת ואתחנן מסיימת בפסוקים הבאים"
וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אלקיך הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר: וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ: וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם:
ופרשת עקב שקראנוה השבת פותחת
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אלקיך לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ:
חכמינו עמדו על ההבדל בין הדרישה "היום לעשותם" לבין ההבטחה "והיה עקב תשמעון" ופירשו שמתן שכרן של מצוות יהיה לעתיד לבוא, בעקב כל המאורעות (ראו רמב"ן בתחילת הפרשה שביאר כי כפי שהראש הוא מושג מושאל להתחלת הזמן – כמו ראש השנה למשל – כך העקב הוא מושג מושאל לסוף הזמן).
במדרש דברים רבה מכתב יד (מהדורת ליברמן) בפתיחת פרשת עקב, יש תשעה קטעים המסומנים להלן באותיות, וכך נאמר שם:
א. וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, הלכה, מנורה שהיא עשויה פרקים פרקים מהו שיהא מותר לטלטלה בשבת.
ב. כך שנו חכמים, המרכיב קנה מנורה בשבת חייב להביא קרבן חטאת.
ג. אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן המרכיב את המנורה בשבת כמי שעושה בית, ומי שבונה בית בשבת אינו חייב?!
ד. אמר רבי יוסי בר חנינא אימתי שמרו ישראל את השבת כשם שראוי לה, תחלה [כש]נתנה להם באלוש, מנין שנא' וישבתו העם ביום השביעי.
ה. רבנין אמרי, אמ' הקב"ה לישראל, בני, לא תהו מזלזלין בשבת הזו שנתתי לכם.
ו. למה, שהיא חביבה עלי מכל המצוות, שאני שמרתי אותה תחלה, מנין, שנא' ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו.
ז. ואת סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת, ולא נתתיה לך אלא לטובתך, כיצד, א"ר חייא בר אבא את מקדש את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ובתענוג ומהנה את נפשך, ואני נותן לך שכר, מנין, שנא' וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד, מה כתי' אחריו אז תתענג על ה', וכתי' והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך.
ח. אמרו לו ישראל להקב"ה, רבון העולמים, אימתי אתה נותן לנו שכר המצוות שאנו עושין?
ט. אמ' להם הקב"ה, בני, המצוות שאתם עושים, מפירותיהם אתם אוכלין עכשיו, אבל שכרכם בעקב אני נותן לכם, מנין, ממה שקרינו בענין והיה עקב תשמעון.
קישורי הדברים במדרש תמוהים, ואין ספק שבאמצעותם נרמז לנו המסר העיקרי שאליו חותר המדרש.
א. מדוע ההלכה המייצגת את עניין השבת היא דווקא טלטול המנורה שיש לה פרקים, ובניית המנורה הזאת. הרי יש שלושים ותשעה אבות מלאכות בשבת, ואם רצו להדגים את הלכות שבת בדוגמה לדבר מצוי, אין ספק שהעניינים המצויים ביותר הלכה למעשה בהלכות שבת הם הלכות הקשורות לבישול, ולאו דווקא הרכבת מנורה של פרקים או טלטולה.
ב. מה החשיבות של מימרת רבי יוחנן בקטע ג לעניינה המהותי של השבת?
ג. מדוע אמר רבי יוסי בר חנינא שדווקא בשבת הראשונה שנצטוו עליה, ובה פסק המן מלרדת, שמרו ישראל את השבת כראוי לה, ולא בשבתות שלאחריה? הרי דווקא בשבת זו יצאו מן העם ללקוט מן ולא מצאו, וה' נזף במשה על כך. מתוך שלא נאמר בתורה שישראל לא שמרו את השבתות שלאחר מכן, משמע שהשבתות נשמרו באופן מוחלט, ומה, איפוא, מיוחד באותה שבת שבאלוש.
ד. מדוע שיטען מישהו שהשבת ניתנה לנו לרעתנו, עד כדי שצריך הקב"ה לפייסנו על כך בקטע ז?
לפתרון המדרש יש לחזור אל ההלכה הניצבת בתחילת דבריו. הטעם שהיה ניתן לומר שהמרכיב קני מנורה בשבת לא עשה כל מלאכה, הוא שהמרכיב לא יצר כל יצירה חדשה. יצרן המנורה הכין אותה כך שאפשר יהיה לפרקה ולהרכיבה, והמרכיב אותה רק מוציא אל הפועל תכונה של המנורה שהייתה קיימת בה מלכתחילה.
לכן נתחדש שאין בעולמנו שום דבר מובן מאליו. גם תכונות מובנות מראש, וגם תכנונים מפורטים לגמרי, יש בהם חידוש כאשר הם יוצאים אל הפועל. לכן המרכיב קני מנורה, אף שהוא מוציא אל הפועל תכונה קיימת יצר דבר חדש. היות ואנשים טועים בדבר זה טעות מובנת, נאסר אפילו לטלטל את המנורה בשבת שמא תתפרק וירכיבו אותה מחדש.
כאן מוסיף המדרש את המסר העיקרי שלו. השלמת כל תכנית תלויה ברצון ה' יתברך. האדם יכול רק להשתדל לבצע את המוטל עליו, אבל הביצוע בפועל בא מקורא הדורות מראש יתברך שמו. הדבר בא לידי ביטוי במצוות השבת. מטרת השבת אינה שהאדם יתכנן את העבודה שלו לששה ימים ואת היום השביעי כיום שאינו צריך לפעול בו, אלא אדרבא יפסיק את פעילותו באמצע כי זה הוא רצון ה' כעת. כך נאמר בפירוש במכילתא דרבי ישמעאל על עשרת הדברות: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. וכי איפשר לו לאדם לעשות כל מלאכתו בששת ימים, אלא שבות כאלו כל מלאכתך עשויה". דהיינו האדם חדל ממלאכה דווקא בעיצומה של המשימה המוטלת עליו, והוא צריך להבין בדעתו שמלאכתו בעצם עשויה כבר, כי זה הוא רצון ה', והשלמת המלאכה היא בדיוק לפי קביעתו של קורא הדורות מראש.
אלא שקשה להמון בית ישראל לתפוס את הדברים כך אחרי שידוע מראש שבכל שבוע יהיה יום שביתה אחד, וממילא האנשים מתכננים את מלאכתם לששה ימים. בשבת הראשונה שנתגלתה לבני ישראל רק ביום השישי שקדם לה כאמור בכתוב בפרשת המן, נעצרה מלאכתם בעיצומה, ולכן זו הייתה השבת היחידה שנשמרה כראוי לה.
ואם תאמר שהפסקת המלאכה באמצעה היא מניעה מן האדם להביא את יכולתו ואת הכוחות הטמונים בו לכלל שלמות, אין הדבר כך. הקב"ה ברא את העולם והפסיקו בדיוק במקום שרצה יתב', וכך האדם מתענג על השבת בדעתו שיכולתו מוצתה לחלוטין דווקא כאשר שבת בשבת. שאילו היה רצון הבורא יתב' שימשיך עוד במלאכתו, היה מספיק לעשות עוד קודם השבת. שמירת השבת יוצרת זיקה מודעת וברורה בין עשייתו של האדם לרצון ה' מאז בריאת העולם ועד עכשיו.
לכן הסיכום האמיתי "השכר" של קיום המצוות שהאדם קיים בעולם אינו יכול להתברר רק מתוך ההישגים העכשוויים של עשייתו. ייתכן שהאדם שנתן צדקה לעני לא הצליח לחלצו מן העוני, והרופא לא הצליח לרפא את החולה, וצבא ישראל לא הצליח למגר את האויב לחלוטין, אבל כל מה שנעשה נעשה בדיוק כפי רצונו וקביעתו של קורא הדורות מראש. לא ייתכן שאדם יפסיק לפעול, ולא ייתכן שייפטר מן העולם לפני שהשלים את מה שמוטל עליו. אלא שבירור ההישג שאליו הגיע כל אדם, ומשמעותו האמיתית, יהיה רק ב"עקב", בהמשך הדורות וסיום הזמנים.
כך שאסור לנו להתייאש, לדכא את עצמנו, ולחפש אשמים, מתוך מחשבה שמשימה המוטלת עלינו – הן כיחידים והן כציבור - לא הושלמה. עם ישראל הדבק בה' יתברך משלים תמיד, בטובתו או שלא בטובתו, את המוטל עליו על הצד הנכון והשלם ביותר, בסופו של דבר.
בטעינה...
