"בטבעת הארן יהיו הבדים, לא יסרו ממנו"
יהושע בן-מאיר
"ועשו ארון עצי שטים ... ועשית בדי עצי שטים, וצפית אתם זהב. והבאת את-הבדים בטבעת על צלעות הארן, לשאת את הארן בהם. בטבעת הארן יהיו הבדים, לא יסרו ממנו" (שמות, כה, י-טו).
אזהרה מיוחדת הוזהרנו בארון, שאין דומה לו בכל כלי המשכן. שבכל הכלים משמשים הבדים לשאת את הכלי בהם. ועל כן, כשמקימים את המשכן ושמים את הכלי במקומו, מסירים את הבדים ממנו. ובבית עולמים אין כלל צורך לבדים לכלים, שהרי אין נושאים אותן ממקום למקום. אבל בארון הוזהרנו של יסורו הבדים מהארון. ומנו כל מוני המצוות אזהרה זו כמצות ל"ת1. כיון שכן נעשו הבדים חלק מהארון, ואף בבית עולמים עומד הארון עם הבדים.
אמנם לא ביארו לנו חז"ל טעם מצוה זו, ואף רבותינו הראשונים והאחרונים לא נתנו טעם ברור באיסור זה. החינוך כתב: "משרשי המצוה, לפי שהארון משכן התורה והיא כל עיקרנו וכבודנו, ונתחייבנו לנהוג בו כל כבוד וכל הדר בכל יכלתינו, על כן נצטוינו לבל נסיר בדי הארון ממנו, פן נהיה צריכים לצאת עם הארון לשום מקום במהירות, ואולי מתוך הטרדה והחפזון לא נבדוק יפה להיות בדיו חזקים כל הצורך, ושמא חס ושלום יפול ואין זה כבודו. אבל בהיותם בו מוכנים לעולם ולא יסורו ממנו, נעשה אותן חזקות הרבה ולא יארע תקלה בהן. ועוד טעם אחר, שכל כלי המקדש צורתן מחוייבת לרמוז ענינים גדולים עליונים, כדי שיהא האדם נפעל לטובה מתוך מחשבתו בהן, ורצה האל לטובתנו שלא תפסד אותה הצורה אפילו לפי שעה".
אמנם דבריו טעונים הסבר. לטעם הראשון שכוונת המצוה למנוע מהארון ליפול, חלילה, במקרה של מסע חפוז ופתאומי, קשה, שאין בכך לבאר מדוע צריך בדים אף בבית המקדש בו אין הארון נישא כלל ממקומו לעולם. יתירה מזו, מדוע לא ציותה התורה אזהרה כזו גם בשולחן ובמזבחות, וכי כבוד הוא לנו שהם יפלו? כמו כן קשה לטעם השני, שאם הבדים חלק מצורת הכלים, הרי וודאי שמן הראוי שיושארו הבדים בכל הכלים 'שלא תפסד אותה הצורה אפילו לפי שעה'. אמנם אף ללא קושיותינו ברור לכל מעיין, שאין בטעמיו של החינוך להשביע את נפשנו בטעם מצוה זו.
מפרשי המקרא והאחרונים אמרו טעמים רבים אחרים למצוה זו. רובם ככולם של הטעמים הם בשטח הדרוש והמשל, כדוגמת הפרוש שבדי הארון מסמלים את תומכי התורה, וכוונת האזהרה ללמדנו שאין קיום ללומדי התורה ללא תמיכה מתמדת (כספית) של תומכי תורה. אף ששערי פירושים לא ננעלו, ברור שאין דברים אלו וכיוצא בהם מכוונים לפשוט של מקרא וכוונת התורה, ועדיין טעונים אנו פירוש וטעם לאזהרה זו.
"וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְדֹוָד צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו: וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה: וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן: וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְדֹוָד בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים: וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר: וַיִּחַר אַף יְדֹוָד בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים: וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יְדֹוָד פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:" (שמואל ב, ו, ב-ח). מקרה זה של המתת עוזה צריך ביאור. מה חטא חטא עוזה שהתחייב מיתה בידי שמים? הרי 'שמטו הבקר', ועוזה ניסה למנוע נפילת הארון, משום כבודו של הארון, ומדוע נתחייב מיתה על כך?
הבבלי בסוטה2 מבאר לנו שכשיהושע וכל ישראל עברו את הירדן בכניסתם לארץ3 ירדו הכוהנים נושאי ארון ה' לירדן, ואז נעשה נס ומי הירדן היורדים מלמעלה קמו נד אחד, והיורדים אל ים המלח זרמו לים, ובנ"י עברו את הירדן בחרבה. לאחר שעברו כל ישראל, מבארת הגמרא, עלו הכוהנים חזרה בגדה המזרחית של הירדן. "נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד וישראל מצד אחד, נשא ארון את נושאיו ועבר, שנאמר: 'ויהי כאשר תם כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם'. ועל דבר זה נענש עוזא, שנאמר: (דברי הימים א, יג) 'ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון', אמר לו הקב"ה: עוזא, נושאיו נשא, עצמו לא כל שכן"!4
ברם סוגיה זו טעונה ביאור. ראשית שפשט המקראות ביהושע הוא לכאורה שהכוהנים עברו עם ארון הברית את הירדן [וכפרש"י בגמ' שם, שלפי ביאור הגמ' צריך לומר שאין מוקדם ומאוחר בתורה], וכלל הוא בידנו שאין מקרא יוצא מידי פשוטו. זאת ועוד, הרי מעשה זה של קריעת הירדן היה נס גדול ביותר, ויהושע עצמו אומר 'ויאמר יהושע אל-העם התקדשו, כי מחר יעשה ה' בקרבכם נפלאות'. ואף הקב"ה מבשרו 'ויאמר ה' אל-יהושע היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל, אשר ידעון כי כאשר הייתי עם-משה אהיה עמך'. ופשוטו של מקרא זה הוא שהקב"ה משווה מעשה זה בירדן לקריעת ים סוף שנעשה למשה. וכיון שבנס עסקינן, נשא הארון את נושאיו והעבירם את הירדן. ואדרבא, הרי לא היה צורך בכך שהארון ישא את הכוהנים, שהרי יכלו לעבור את הירדן כמו כל ישראל. אלא שחפץ ה' יתברך לחזק לבב עמו ולהראותם נפלאות. אך אנו הלכה בידינו ש'אין סומכין על הנס'. ועל כן צדדק עוזא כשאראה ש'שמטו הבקר', שלא למד מהנס שנעשה בימי יהושע, אלא אחז בארון כדי למנוע את נפילתו.
יתירה מזו, וכי מפני שעוזא לא למד ק"ו זה ממעשה של יהושע יהיה חייב מיתה? הרי לא עשה איסור או עבירה, - אדרבה כוונתו היתה למצוה. מדוע שיהיה על כך 'חרון אף' וחיוב מיתה? 'השופט כל הארץ לא יעשה משפט'?
אמנם עצם הענין טעון בירור. אם הארון נושא את נושאיו, נושאיו למה לי? הרי מקרא מלא אמר תורה 'והבאת את-הבדים בטבעת על צלעות הארן לשאת את –הארן בהם'. בדים למה לי, נושאיו למה לי, הרי הארון נושא נושאיו, עצמו – וללא בדים, לא כ"ש?
אך האמת היא ששאלה זו אינה צריכה לפנים. שהרי כך דרכו של הקב"ה בארון ה'. פלשתים לוקחים את ארון ה' בשבי, ומביאים אותו לערי פלשתים5. הקב"ה מכה את פלשתים ועריהם, עד שהם מחלטים לשלוח חזרה את ארון ה'. כוהניהם וקוסמיהם מייעצים להם: "ועתה קמו ועשו עגלה חדשה אחת ושתי פרות עלות אשר לא עלה עליהם על, ואסרתם את הפרות בעגלה והשיבתם בניהם מאחריהם הביתה". הרי פרות אלו אינם מסוגלות לשאת את הארון כלל, וודאי שלא לכיוון הפוך מבניהם האסורות מאחריהם. אלא שהארון נושא את העגלה והפרות "וישרנה על-דרך בית שמש במסלה אחת הלכו הלך וגעו הפרות בדרך ולא-סרו ימין ושמאול". נס קטן מכך היה שהארון פשוט יתרומם מבין הפלשתים, ויתעופף לו לגבול ישראל. או – שכלל לא ייפול בשבי הפלשתים. אלא שכך דרכו של הקב"ה, הארון צריך עגלה ופרות, ואז הוא נושא את כולם למחוז חפצו. כך יש לארון בדים לשאת אותו בהם, ולמראית עין הכוהנים נושאים את הארון, אך האמת שהארון נושא את נושאיו.
[ואל תתמה, שהרי כך דרכו של הקב"ה בעולמו בכלל. שהרי אין אדם מזיז אצבע למטה אא"כ נגזר עליו מלמעלה. למרות זאת ציוה הקב"ה שיעשה האדם למראית עין כאילו הוא מזיז אצבע, ופועל ומשתדל ועושה, ואז הקב"ה משביע לכל חי רצון].
עכשיו נתבונן בפרקים ביהושע לגבי מעבר הירדן. האם באמת הכוהנים העבירו את הארון את הירדן? הרי 'והירדן מלא על-כל-גדותיו כל ימי קציר', ואיך יוכלו הכוהנים להעביר את הארון? אלא שהארון הפך את הירדן לחרבה. וא"כ הארון העביר את כל ישראל את הירדן. על כן, בעומק הפשט א"א לפרש את הפסוקים אלא כפירוש חז"ל, שהרי אין הדבר משנה כלל אם הכוהנים יצאו מהירדן מזרחה, והירדן חזר לזרימתו המלאה, והארון נשא את נושאיו מעל לירדן הזורם למערב הירדן. או שהכוהנים יצאו מהירדן עם הארון מערבה. בכל מקרה הארון העביר את הכוהנים [ואת כל עם ישראל] את הירדן המלא. שהרי לפני שבאו הכוהנים עם הארון לתוך הירדן, היה הירדן מלא בזרימתו. הארון עצר את זרימת הירדן, והעביר את כל ישראל ואת הכוהנים את הירדן. הארון נושא את נושאיו. א"כ מדוע צריך כוהנים נושאי הארון? כך דרכו של הקב"ה, למראית עין נראה הדבר שהכוהנים נושאי הארון, שהעגלה עם הפרות העלות הגועות לעגליהן6 הקשורות מאחריהן נושא את הארון. אך האמת, שהארון נושא את הכוהנים והעם והעגלה והפרות.
הרי עתה ברורה לנו גם טעם האזהרה שבדי הארון 'לא יסורו ממנו'. שהרי לא באו הבדים אלא 'לשאת את-הארון בהם'. אלא שהארון לא צריך שישאוהו, שהרי הוא נושא את נושאיו. ורק הבדים באו למראית עין, שהרי כך דרכו של הקב"ה, שיראה כאילו נושאים את הארון. ועל כן ציוותה תורה לא להסיר הבדים מהארון כאשר אינו נישא, כדי שיתחזק בלבנו הידיעה האמיתית שאין אנו נושאים הארון, אלא הארון נושא את נושאיו. אם היו מסירים את הבדים היה יכול הרואה לטעות שבאמת הבדים הם כדי לשאת הארון, הנישא ע"י כוהנים7. אבל עתה שהוזהרנו מלהסיר הבדים, אנו יודעים שהבדים באו כדי שיראה כאילו הארון נישא, אבל האמת שהבדים חלק מהארון, ואף כשאינו 'נראה' כנישא אין להסיר ממנו הבדים8.
מכך מובן מדוע באמת 'שמטו הבקר' כשהעלו את ארון ה' מבית אבינדב. האם כבוד הוא כלפי ארון ה' שישמטו הבקר? אפשר להעלות על הדעת שהפרות העלות של הפלשתים נושאים את הארון ישר במסילה, והבקר של דוד שומט בדרך? אלא ששמטו הבקר ברצון ה', כדי שידע דוד וידעו כל ישראל שלא הבקר והעגלה נושאים את הארון – אלא הארון נושא הבקר והעגלה. שלא דוד וישראל מעלים את הארון לירושלם, אלא הארון מעלה את דוד וישראל. וא"כ שמיטת הבקר היא מעין האזהרה של 'לא יסורו ממנו' לידע שהארון נושא את נושאיו. ועזא כששלח ידו עבר על לאו זה, וכביכול עשה הפך הרצון ה' שישמטו הבקר, וישראל יראו שהארון נושא את נושאיו. על כן חרה אף ה' בעוזא ופרץ בו פרץ. כך גם נפילת הארון בשבי פלשתים לא באה אלא להראותנו שאין ישראל מושיעים לארון – אלא הארון מושיע לישראל. אין לקיחת הארון 'איכבוד, לאמר גלה כבוד מישראל' אלא סופו שיביא כבוד לישראל וקידוש ה'.
[1] סמ"ג ל"ת מצוה רצ"ו; רמב"ם ל"ת פ"ו, וראה הל' כלי המקדש פ"ב הי"ג; חינוך מצוה צ"ו. וע' אינצקלופדיה תלמודית, כרך ב' ערך ארון פ"ד – בדיו וטבעותיו (עמ' קעו-קעז) לגבי מספר הבדים שהיו בארון.
אמנם מכיוון שהבדים 'לא יסורו ממנו', וממילא הם חלק מצורת הארון כמש"כ החינוך בטעם המצווה, הרי למרות שהתורה כתבה על הארון 'אורך' ו'רוחב', זה לפני ששמו הבדים. אבל לאחר ששמו הבדים, שמונחים ברוחבו של ארון [ובבית עולמים האריכו הבדים שיבלטו מהפרוכת] הרי שוב צורת הארון היא עם הבדים, וממילא אורכו של ארון הוא איפה שהבדים בו. לפי"ז גם הארון בעצם מונח אורכו לאורכו של בית, ולא שייר מידי.
וכמדומה שהדברים אמת בדעת הראב"ד ז"ל.
הערת הרב אברהם ישראל סילבצקי שליט"א – "לפי"ז הברייתא המובאת בגמ' ת"ר כל הכלים וכו' חוץ מארון חלוקה בזה על המשנה בהגדרת אורך ורוחב הארון. אך אכתי קשיא לי שבגמ' שם צ"ח ע"ב מבואר דכו"ע ס"ל שארון מצפון לדרום כפי הברייתא הנ"ל, יעויי"ש שבטעמא דר"ש בן אלעזר אומרת הגמ' - "גמר מארון מה ארון צפון ודרום וכו'" וגם רבי לא חלק על כך רק דס"ל שאין דנין חוץ מפנים, הרי שלכו"ע ארון מונח מצפון לדרום.
ובדעת הראב"ד לכאורה יש לומר באופן אחר, שכשם שלרבי אין דנין חוץ מפנים כן המשנה לא מנתה את הארון שהיה בפנים אך בנוגע לחוץ לא שיירה המשנה כלל וממנה ראיה לשיטתו, ובזה סרה ראיית הכס"מ לרמב"ם.
ובעיקר ראיית הכס"מ. דבריו בהכרח מבוססים על הא דאר"י בפ"ק קידושין שאין למדין מן הכללות אפי' אם נאמר בהן חוץ שהרי בפירוש מובא בברייתא חוץ מן הארון ואפ"ה לרמב"ם שייר גם מנורה. עם כל זאת לא זכיתי להבין את דבריו לאשורם בלא להיכנס לדחק לאור השיור המפורש המובא בברייתא.
והנראה לענ"ד פשוט בדעת הרמב"ם שכל מה שאמרה המשנה מתייחס רק לכלים בהם יש אורך ורוחב ובזה שייך לדון אם מונחים לאורכו של בית או לרחבו, אך מנורה שאין בה ציון של אורך ורוחב בזה לא מיירי המשנה כלל. ומדוקדק כן בלשון הר"מ שכתב - "חוץ מן הארון שהיה אורכו לרוחב הבית, וכן נרות המנורה כנגד רוחב הבית" דקדק וכתב נרות המנורה ולא המנורה עצמה משום שלמנורה אין כלל שיעור של אורך ורוחב כשאר הכלים. לפי זה מה שאמרה הברייתא חוץ מן הארון מדוייק הוא והמשנה שיירה ארון בלבד גם לדעת הרמב"ם".
|
| +- הוסף תגובה חדשה | | תגובות:
|  בטעינה... |
|
|
|
|
