המכון להלכה ומחקר שע"י ישיבת שבות ישראל

"חטאו בכפלים: 'חטא חטאה ירושלים' [איכא א, ח].  ולקו בכפלים: 'כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה' [ישעי' מ, ב].  ומתנחמים בכפלים: 'נחמו נחמו עמי' [שם].

[איכא רבתי פרק א' פסוק כ"ב].

 

על כורחנו 'כפלים' במדרש זה מתבאר כריבוי איכותי.  א"א לפרשו כמותית – שני חטאים, שני עונשים – שהרי רבים חטאינו, ורבו הגזרות ורדיפות שבהם לקינו עד שלא יספרו מרוב.  על כן ברור ש'כפלים' זה משמעותו איכותית.  החטא שחטאנו הינו דו ערכי, ואף העונש שבו לקינו כן הוא.  עלינו להבין דו ערכיות זו מה היא?

לא בא האדם לעולם אלא לעבוד את ה' יתברך ולקדש את שמו.  עובד האדם את א – לוקיו בחייו הרוחניים – באמונה, בשמירת מצוות ובעיקר בלימוד התורה.  אולם רק מלאכים הם רוחניים בלבד ועובדים את ה' יתברך רק ברוחני.  האדם חי גם חיים גשמיים בעוה"ז.  גם בחייו אלו יכול הוא, וחייב הוא, לעבוד את בוראו ולקדש את שמו.  'ועתה ישראל מה ה' א – לקיך שאל מעמך, כי אם-ליראה את-ה' א – לקיך ללכת בכל-דרכיו ולאהבה אתו ולעבוד את-ה' א – לקיך בכל-לבבך ובכל-נפשך [=זהו הצד הרוחני], לשמר את-מצות ה' ואת-חקתיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך [=זהו הצד הגשמי – לטוב לך]' [דברים י, יב-יג].

כאדם היחיד, כן עם ישראל ככלל.  עם ישראל חי חיים רוחניים ועובד את ה' עבודה רוחנית אשר מרכזה בעבודת בית המקדש.  זהו גדר "ה' בדד ינחנו' [דברים לב, יב], "ובגוים לא יתחשב" [במדבר כג, ט].  אולם חי הוא גם חיי אומה גשמיים, בגדר 'גוי אחד בארץ' [שמואל ב, ז, כג].  אומה אשר חייה הם לאות ולסמל לעולם כולו, 'עם לאור גוים' [ישעיהו מב, ו], ובחייו הלאומיים הגשמיים עובד הוא את א – לוקיו ומקדש את שמו.  "כי מי-גוי גדול אשר-לו א – לקים קרבים אליו כה' א – לקינו בכל-קראנו אליו [=הצד הרוחני]. ומי גוי גדול אשר-לו חקים ומשפטים צדיקם, ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום [=הצד הגשמי]" [דברים ד, ז].

חטאנו לה' יתברך, כיחידים וכאומה, חטא כפול.  חטאנו בעזיבת יראתו ואהבתו, בהזנחת עבודתנו הרוחנית.  "בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי.  ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן.  ... עזבו את-ה', נאצו את-קדוש ישראל, נזרו אחור" [ישעי' א,ב].  וחטאנו בחיינו הגשמיים, בעזיבת חוקותיו ומשפטיו הטובים, בשנאת חנם, חוסר סולדריות עם אח בצרה, עם המסכן, העני והנצרך.  פסקנו מלהיות 'עם קדוש'.  חיינו הגשמיים חדלו מהיות עבודת ה' וקידוש שמו.  "איכה היתה לזונה קריה נאמנה, מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים.  כספך היה לסיגים, סבאך מהול במים.  שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים, יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא-יבוא אליהם" [ישעי' א,כא].

העונש הא – לוקי הינו מידה כנגד מידה.  חטאנו לה' יתברך ברוחני ובגשמי [='בכפלים'] - נענשנו ולקינו ברוחני ובגשמי [='בכפלים'].  ברוחני – העם בו בחר ה' לסגלה מכל העמים, הגוי הגדול אשר לו א – לקים קרובים אליו, נענש, וא – לוקיו אמר לו "למה לי רב-זבחיכם יאמר ה', שבעתי עלות אלים וחלב מריאים, ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי.  כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי.  לא תוסיפו הביא מנחת-שוא, קטרת תועבה היא לי.  חדש ושבת קרא מקרא לא-אוכל און ועצרה.  חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עלי לטרח, נלאיתי נשא.   ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם, גם כי-תרבו תפלה אינני שמע" [שם א, יא].

ובגשמי, העם אשר הובטח לו "וידעת היום כי ה' א – לקיך הוא-העבר לפניך אש אכלה, הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך, והורשתם והאבדתם מהר כאשר דבר ה' לך" [דברים ט, ג].  "והוריש ה' את-כל הגוים האלה מלפניכם, וירשתם גוים גדלים ועצמים מכם.  כל-המקום אשר תדרך כף-רגלכם בו לכם יהיה, ... לא-יתיצב איש בפניכם, פחדכם ומוראכם יתן ה' א – לקיכם על-פני כל-הארץ אשר תדרכו-בה כאשר דבר לכם" [דברים יא, כג-כה].  במקום הבטחה זו נתקיים בנו "מכף-רגל ועד-ראש אין-בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה, לא-זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן.  ארצכם שממה, עריכם שרפות אש, אדמתכם לנגדכם זרים אוכלים אתה ושממה כמהפכת זרים" [ישעי' א,ו].

הגלות והחורבן הם פגיעה חמורה בכבודו של ישראל, במעמדו הגשמי של עמינו.  יש בהם חילול ה' נורא "ויבוא אל-הגוים אשר-באו שם ויחללו את-שם קדשי, באמר להם עם-ה' אלה ומארצו יצאו" [יחזקאל לו, כ].  אולם הם גם פגיעה בעבודתם הרוחנית של עם ישראל, - חורבן בית המקדש, מרכז עבודת ה' הלאומית והאישית של ישראל.  "ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה'" [ירמיה יג, יז] – "א"ר אליעזר שלש דמעות הללו למה?  אחת על מקדש ראשון, ואחת על מקדש שני, ואחת על ישראל שגלו ממקומן, ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה.  בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו, היינו דכתיב 'כי נשבה עדר ה'.  אלא למ"ד על ביטול תורה, מאי 'כי נשבה עדר ה'?  כיון שגללו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה" [חגיגה ה, ב].

ומובטחים אנו כל בית ישראל, שגם נחמתנו נחמה היא בכפלים.  מצד אחד "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר" [ישעי' מ, ה], "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" [ישעי' נד, יג].  ובצד הגשמי "שאי סביב עיניך וראי, כלם נקבצו באו-לך, חי-אני נאם-ה' כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה.  כי חרבתיך ושממתיך וארץ הרסתך, כי עתה תצרי מיושב ורחקו מבלעיך.  עוד יאמרו באזניך בני שכליך צר-לי המקום גשה-לי ואשבה" [ישעי' מט, יח-כ].  "כי נחם ה' ציון נחם כל-חרבתיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן-ה', ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה" [שם, נא,ג].

"נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים" [במדבר לא, ב] – "דבר אחר, נקום נקמת, משה הצדיק מתנקם על המדינים שתי נקמות, ואף הקב"ה מתנקם שתי נקמות שנאמ' 'א – ל נקמות ה', א – ל נקמות הופיע [תהילים צד, א]" [ילק"ש במדבר שם].  תהליך הנחמה בכפלים מלווה בנקמה בכפלים מאויבי ישראל.  נקמה נוראה על הפגיעה בישראל – על הרדיפות, הגזרות, הרציחות וההשפלות.  "כה-אמר אדניך ה' וא – לקיך יריב עמו, הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה, את קבעת כוס חמתי לא-תוסיפי לשתותה עוד.  ושמתיה ביד-מוגיך אשר-אמרו לנפשך שחי ונעברה" [ישעי' נא, כב-כג].  ונקמה על הפגיעה בא – לוקי ישראל, בתורתם ובאמונתם.  "והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על-כפות רגליך כל מנאציך, וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל" [ישעי' ס, יד].

"מה נאוו על-ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה [=גשמית], אמר לציון מלך א – לקיך [=רוחנית].  קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון.  פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם, כי-נחם ה' עמו [=גשמית] גאל ירושלם [=רוחנית" [ישעי' נב, ז-ט].  נחמה זו בכפלים, שהתחזקות והתרוממות מעמדם וכבודם הגשמי של ישראל "כי ימין ושמאול תפרצי, וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו" [ישעי' נד, ג], אינו סותר ומפריע, ואף לא נפרד, אלא חלק חיוני מההתחזקות הרוחנית של ישראל, היחיד והציבור, ומהתעלותם בתורה ויראת שמים – נחמה זו טעונה מבשר. 

אנו, ישיבות ההסדר, אנו המבשר.  תלמידנו היוצאים חלוצים לפני צבאות ישראל, חלקם אף הקריבו את נפשם הי"ד, הם המתדבקים במידותיו יתברך, בעקבות משה רבם-רבינו, ומתנקמים מאויבינו שתי נקמות.  בצאתם חלוצים לפני העם למלחמה – נוקמים הם את נקמת הפגיעה בכבודתם ובשלמותם הגשמית-לאומית של ישראל.  ובצאתם ותורתם בידם – נוקמים הם מאויבנו את נקמת ביטול התורה והפגיעה בכבוד א – לוקי ישראל.

"הרנינו גויים עמו, כי דם עבדיו יקום [=על הפגיעה וההרג הגשמי] ונקם ישיב לצריו [=של הקב"ה, על הפגיעה הרוחנית] וכפר אדמתו עמו" [דברים לב, מג].

          "נחמו נחמו עמי"


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
+ שלח משוב

צור קשר

 
machon@ysi.org.il   |   טלפון : 052-6071060    |   כתובת : הרב ויטאל חיים 27 ירושלים

חפשו אותנו

 
לייבסיטי - בניית אתרים