שחר ההיסטוריה של אומתנו טבוע בחותם של נס מכונן. נס שה"י הוציא אותנו מעבדות לחרות, ולקח אותנו להיות לו לעם – יציאת מצרים. בכדי לקבוע נס זה לדורות ציוונו הקב"ה בתורתו לעשות את הימים האלו 'חג לה'. אולם בנוסף לכך נצטווינו לעשות זכרון לנס, ולהגיד לבנינו את סיפור יציאת מצרים1. על כן (1) אנו חוגגים שבעת ימים את חג המצות; (2) בלילה ראשון של חג המצות אנו עושים סעודה גדולה וחגיגית בו [בזמן שביהמ"ק קיים] אוכלים את קרבן הפסח, ומספרים את סיפור יציאת מצרים - מפרסמים את הנס.
כאשר חכמים קבעו לדורות את נס ההצלה בזמן מרדכי ואסתר, ראו לנכון לתקן לפי הדגם של קביעת נס לדורות שקבעה התורה – כל דתקון רבנן, כעין דאורייתא תקון (פסחים ל, ב וש"נ). כמובן שהכל 'בהתאם לשינויים הנדרשים'. חכמים לא רצו לקבוע 'מקרא קודש' האסור במלאכת עבודה, זאת, כדי שיבחינו בין יו"ט דאורייתא לחג דרבנן. כמו כן לא קבעו קרבן חובה [כמו קרבן פסח], שהרי אין לנו קרבן מדרבנן. על כן קבעו שימי הפורים יהיו (1) 'יום שמחה ומשתה ומשלוח מנות לריעים ומתנות לאביונים. ומותר בעשיית מלאכה ואעפ"כ כן אין ראוי לעשות בו מלאכה. אמרו חכמים כל העושה מלאכה ביום פורים אינו רואה סימן ברכה לעולם' [לשון הרמב"ם בפ"ב מהל' מגילה הי"ד]. וקבעו יום זה 'יום טוב' דרבנן, דהיינו יום שנקבע במגילת תענית 'אסורין בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום' [לשון הרמב"ם שם, הי"ג]. בנוסף לכך (2) קבעו לעשות פרסומי ניסא ע"י קריאת מגילה המספרת את סיפור הנס, כאשר לפני קריאתה מברך [בין היתר] 'שעשה ניסים לאבותינו בימים הם בזמן הזה'2.
אף כשבאו חז"ל לקבוע לדורות את נס חנוכה, חזרו והעתיקו את הדגם של ימי הפורים. אלא שכבר לא עמדה לפניהם האפשרות להוסיף מגילה [כמו מגילת אסתר] לתורה שבכתב3 כקריאת המגילה [=ההדגשות שלי, י.ב.מ.]"4.. לכן היה צריך לשנות את צורת ה'פרסומי ניסא', וכלשון הרמב"ם (פ"ג מהל' מגילה וחנוכה ה"ג): "ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו (1) ימי שמחה והלל (2) ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס. וימים אלו הן הנקראין חנוכה (1) והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים (2) והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים
אמנם הרמב"ם כתב בריש הל' מגילה: "הלכות מגילה וחנוכה. יש בכללן שתי מצות עשה מדברי סופרים [= 1. – מגילה; 2. חנוכה – י.ב.מ.] ואינן מן המנין [=כלומר ממנין תרי"ג מצוות, כי הם מדברי סופרים]. וביאור שתי מצות אלו בפרקים אלו"5.
רבים תמהו על הרמב"ם שלכאורה יש בפורים לפחות שתי מצוות עשה [מדברי סופרים], כאמור למעלה. א. מצוות יו"ט ושמחה, הכוללת את חובת הסעודה, משלוח מנות ומתנות לאביונים6. ב. מצוות קריאת מגילה.
הרב אליהו מזרחי7 תירץ קושיה זו שדעת הרמב"ם שחיוב סעודה, משלוח מנות ומתנות לאביונים נובע מצד הדין של פרסומי ניסא, כמו מצות קריאת מגילה שעיקר חיובה מצד פרסומי ניסא8. על כן מנה הרמב"ם את כל דיני פורים כמצות עשה אחת מדברי סופרים – מצות פרסום הנס.
יסוד זה, שסעודת פורים נובע גם הוא מצד פרסום הנס, מבאר לנו את דברי הירושלמי9: "באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין קריאת מגילה ותרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין. סעודת ראש חדש וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין [=דהיינו אם פורים [דמוקפים10 חל בשבת מקדימין לקרוא מגילה ביום שישי, אבל סעודת פורים דוחין לאחר שבת – י.ב.מ.]. ר' זעירה בעא קומי ר' אבהו ויעשו אותן שבת [=מדוע שלא יעשו סעודת פורים בשבת]. א"ל 'לעשות אותם ימי משתה ושמחה' (אסתר ט, כב) את ששמחתו תלויה בב"ד, יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים". מפרש הקרבן עדה: "יצא זה – שבת, שא"צ קידוש ב"ד, ואין ניכר שקובעין אותה לשמחה שבלא"ה יום שמחה הוא". לפי היסוד שאמרנו, שסעודת פורים נובע גם הוא מצד הפרסומי ניסא, הדברים מאירים. אם נעשה סעודה בשבת, הרואה יחשוב שהסעודה היא לכבוד שבת, וממילא לא יהיה בסעודה פרסום הנס. למה הדבר דומה, למי שמדליק נר חנוכה בפנים והוציאה לחוץ שלכ"ע לא עשה כלום כיון ש"הרואה אומר לצורכו הוא דאדלקה"11. ממילא א"א לקיים מצוות סעודה בשבת, כיון שחסר בסעודה העיקר - פרסום הנס, ולכן לא מקיים חובת סעודת פורים12.
ענין זה של פרסום הנס ביאר לנו הרמב"ם בהקדמתו לספר משנה תורה: "... אלא כך אנו אומרין, שהנביאים עם בית דין תקנו וצוו לקרות המגלה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקב"ה ותשועות שעשה לנו והיה קרוב לשועינו, כדי לברכו ולהללו, וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה 'כי מי גוי גדול אשר לו א – לקים קרובים אלי כה' א – לוקינו בכל קראנו אליו'".
יהי רצון שמהרה יתגלה לעיני כל הידוע לנו בידיעת התורה שתשועתם הייתה לנצח ותקותם בכל דור ודור.
2. כמדומה שבנוסח ברכה זו רצו חז"ל גם לרמוז ל"ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לא – לקים וידעתם כי אני ה' א' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים" (שמות ו, ז).
3. ראה בבלי מגילה ז, א שגם לגבי מגילת אסתר היתה מחלוקת אם ניתנה להיכתב. גם הדעות [שנתקבלו] להתיר כתיבת מגילת אסתר, לא ישימים לנס חנוכה. [זאת בנוסף למאמץ ההלכתי שהושקע ע"י חז"ל מתחילת בית שני לקבוע שהתנ"ך סגור ואין להוסיף בו עוד ספרים כמו הספרים החיצוניים הכוללים את ספרי המקבים].
4. ראה שם גם ה"ד: "כל שחייב בקריאת המגילה חייב בהדלקת נר חנוכה. והמדליק אותה בלילה הראשון מברך שלש ברכות ואלו הן ...". כמדומה שבכך יובן גם הסדר המוזר ברמב"ם הל' חנוכה. שהרי החל בהדלקת נרות [בהלכה ג, ד], ואז הפסיק בדיני הדלקת נרות ומהלכה ה' ועד סוף הפרק ביאר הלכות הלל. ואח"כ בפרק ו' חזר וסיים לבאר דיני הדלקת נרות. אמנם לפי האמור למעלה מבוארת כוונתו. בהלכות א-ב מספר לנו הרמב"ם את הרקע ההיסטורי של הנס [דבר שלא היה לרמב"ם צורך לעשות בהל' מגילה, כיון ש'מאי פורים' מבואר בתורה שבכתב – במגילה], כולל נס פח השמן. אח"כ בהלכות ג-ד מבאר לנו רמב"ם את מהות התקנה שנתקנה על פי הדגם של פורים - (1) ימי שמחה והלל איסור בהספד ותענית. (2) פרסום הנס ע"י הדלקת הנרות. ולכן הרמב"ם גם מבאר שעל הדלקת נרות מברכים אותם ברכות כמו על קריאת המגילה. ואז מתחיל הרמב"ם לפרש את שני הרכיבים של חנוכה – ראשית [מהלכה ה' ועד סוף הפרק] את ה'ימי שמחה והלל' – דיני הלל. ואח"כ [בפרק ד'] את מצוות פרסום הנס – הדלקת נרות.
5. וכעי"ז בסמ"ג סוף עשין: "המצוה הרביעית מדברי סופרים הילכות מגילה". "המצוה החמשית מדברי סופרים היא מצות חנוכה".
6. ראה רמב"ם פ"ב ממגילה הט"ו-י"ז, שכלל יחדיו את חובת הסעודה, משלוח מנות ומתנות לאביונים. וגם סיים בהלכה י"ז: "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים...".
7. בפירושו על הסמ"ג הל' מגילה.
8. ראה מגילה יח, א: "מתקיף לה רבינא אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן, אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא ...".
9. מגילה, פ"א ה"ד, הובא בר"ן מגילה [דף ג, א בדפי הרי"ף], וכן נפסק להלכה בשו"ע או"ח סימן תרפ"ח סעיף ו.
10. ע"פ קביעת הלוח שלנו לעולם לא יחול פורים בשבת. אבל ט"ו אדר – פורים דמוקפים, אפשר שיחול בשבת, כמו השנה.
12. לפי דברים אלו יתבארו גם דברי המג"א בסי' תרצ"ה ס"ק ד [והביאו המ"ב בס"ק ו] שאף שמותר להתענות תענית חלום בשבת ויו"ט [או"ח סי' רפח, וסי' תקכט ס"ב בהגהת הרמ"א] בפורים יאכל סעודה אחר המנחה. זאת כיון שהסעודה בפורים היא לא מדין שמחה בלבד [כי שמחה אין לו כיון שדואג מחלומו הרע], אלא מצד פרסומי ניסא.
כבר בפרשת 'החודש הזה לכם' ציוותה התורה: : "(1)וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן (2)וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַידֹוָד לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ" (שמות יב, יד). |
| +- הוסף תגובה חדשה | | תגובות:
|  בטעינה... |
|
|
|
|
